רק "בוררות מגשרת" עם ערכאת ערעור תפתור את בעיה התנהלות המדינה בהליכי גישור. בכותרת שפורסמה לאחרונה בכלכליסט צוין כי "המדינה מתנהלת כמו דובון לא-לא בהליכי גישור". זאת בכנס שיזם המכון לאמנויות המשפט בראשות כב' השופטת בדימוס דר' דפנה אבניאלי. לדעתי, לא יהיה לכך מוצא מעשי בגישור שכן מדובר ב"דילמת אסיר" קלאסית נצחית. הפרקליט המייצג את המדינה נדרש להעביר את הצעות המגשרים לוועדה שחבריה לא השתתפו כלל בגישור. על פי העולה בכלכליסט, זו מעמידה לעיתים את הפרקליט המייצג בגישור במצב לא נעים: "מדוע הסכמת.?..יהיה מבקר מדינה ותהיה תקשורת" ומכאן הדרך לדחיית ההצעה וחוסר שיתוף פעולה קצרה – הדבר מחייב שינוי קונספט שכן הדילמה לעולם תנצח!
הפתרון הנכון הוא "בוררות מגשרת" עם ערכאת ערעור! הכוונה היא להליך בוררות אשר יכלול הליך גישור מובנה אחר שלב הגשת כתבי הטענות בפני מגשר אחר. גישור זה ילווה את הבוררות עד סופה ובמקרים רבים יחסוך את הצורך בפסק בוררות.
בעוד היוהמ"ש לממשלה מני מזוז פתח בים 12.10.2009 את שערי הבוררות למדינה כבעלת דין בסכסוכים אחר תיקון מס' 2 לחוק הבוררות, המדינה מתנהגת כ"דובי לא-לא" גם שם, אחרת היה מפנה של ממש בתחום זה. אלא שנכונות אמיתית ורבה של המדינה להשתתף בבוררות תאפשר לפרקליטי המדינה להילחם עבור האינטרסים שלה למול ייצוג מקצועי של הפרטיים בהליך זה. שילוב מהלך הגישור תוך כדי הבוררות בפני מגשר מקצועי אחר תעמיד את חברי הועדה בדילמה אמיתית: להסכים להצעה המתגבשת בגישור, או לקחת את הסיכון בבוררות יעילה. האלטנטיבה של בית משפט על דרך קבלת פסק בעוד כמה שנים אינה חלופה של ממש לעומת פסק בוררות יעיל. ככל שננציח את הקיים, גם אחר 20 שנה של גישור המדינה תמשיך להיות זו שממריצה את הגישור בין אזרחיה עד כדי חובה, אך לא מקיימת אותה בינה לבינם, כך ניוותר בתוכנית "הכל דיבורים". ערכאת ערעור בבוררות תבטיח את אשר חשש ממנו כב' השופט בדימוס אליקים רובינטשיין עת כיהן כיועץ המשפטי לממשלה כך שלמדינה גם אין מה לדאוג מטעות בפסק בוררות וכך יהיה ניתן לנצח את הסכסוך, אבל באמת!
