נראה שהגיעה העת כי עורכי דין יכהנו כבוררים. הרבה יותר. בידינו עורכי הדין לסייע רבות בהכרעת סכסוכים. יש "לצאת מן הקופסא" בעניין זה. השופטים והשופטות בדימוס מקיימים עבודה טובה בתחום זה. הנטייה למנות שופטים בדימוס קיימת בישראל ובמיוחד בבתי המשפט אך לעומת זאת, ברובד הבוררויות הבינלאומיות הנטייה השלטת הנה מינוי בוררים עורכי דין.
אחת הסיבות לכך הנה חיבורם הטבורי של עורכי הדין ל"שטח" וההיכרות הקרובה ביותר, עד כדי ה"לבן שבעיני" הצדדים בעת חתימת עסקה, בעת סכסוך, כאשר חושש איש העסקים כי הערבות הבנקאית תחולט, או כאשר אושר, או לא אושר החשבון הסופי בפרויקט הבניה.
עו"ד רונן סטי. צילום: סם יצחקוב
בצד הנטייה למנות שופטים בדימוס ומינויים בדרך כלל על ידי בתי המשפט אני סבור שבידי עורכי הדין לברור ולהכריע באופן מצוין. אני מודע לכך כי גם ישנם עורכי דין מוכשרים ומנוסים המעוניינים בכך. הבעת עניין אינה מספיקה. היא דומה ל"הבעת עניין" לייצג בתיקי בתי משפט. קודם לכן יש להתמודד עם 2 מכשולים הנוגעים לזירת ניגודי עניינים.
יש הסבורים כי בעת ניהול בוררות בה אחד הצדדים חזק יותר ויכול ויהיה "לקוח חוזר" עלול עורך הדין ליטות לכיוונו בשל כך. מדובר בראיה חמורה ומעוותת. אם היא נכונה כלפי עורכי דין אזי היא נכונה גם כלפי כל בורר אחר. כמי שיושב ומכריע ומודע למשמעות ההכרעה אין שום דבר שיכתיב את ההכרעה חוץ מאשר גילוי האמת, צדק והתרשמות בלתי אמצעית יחד עם גורמים אובייקטיביים נוספים – כל אלה נבחנים כמובן במבחני הדין. ואולם, אם והיכן שקיים חשש שכזה ניתן לפתור אותו בקלות בהסכם הבוררות ולהסכים כי תהא התוצאה אשר תהא, אם וכאשר אחד מן הצדדים ישוב לבורר לבוררות נוספת תוך שנתיים ממועד מתן הפסק, תחול על הבורר חובה לדווח על כך.
חשש אחר מוצדק יותר הנו במקרה בו חושש עורך הדין כי משרדו יידרש לניהול הליכי ליטיגציה בתיק אחר מול המשרד בו שותף הבורר. אודה כי שיקול זה כיוון אותי מזה שנים רבות לייחד את עיקר פעילותי בניהול בוררויות ובעולם הבוררות. הוא מנע ומן הסתם ימנע בעתיד הנראה לעין הצטרפות כשותף למשרד גדול על מנת שלא להימצא בניגודי אינטרסים לנוכח פעילות המשרד. יחד עם זאת, שדה משרדי עורכי הדין הוא די רחב על מנת לאתר בוררים גם במשרדים שהסיכוי לליטיגציה מולם קטן ביותר.
מעבר לכך אני מעריך כי עתידה של הבוררות הנו ביכולתה להתוות מסלולים יצירתיים ולא להמשיך ולהוות מעין "חיקוי" להליך בבית המשפט. בוררות "בייסבול" למשל היא דוגמה לכך. היא מאפשרת לצדדים להחליף ביניהם הצעות משא ומתן אחר הליך גילוי מסמכים, או שלב מאוחר יותר וקודם להכרעה. הבורר אינו יודע מהם "גבולות הגזרה". הוא מתבקש ליתן את הכרעתו על פי החומר שבפניו, או על יסוד הליך שמיעת עדויות ראשוני. הבורר אינו צריך לנמק את החלטתו. הצד שהצעתו תוכר כפסק בוררות הוא זה שהחלטת הבורר היתה קרובה יותר אליו. בכך ניתן לחסוך זמן שיפוטי יקר ואף שעות רבות. זו דוגמא להליכים יצירתיים שאני רואה לקדם בשדה הבוררות. אני רואה ב"בבוררות מחוץ לקופסא" הזדמנות של ממש לקדם תחום זה. לעורכי הדין עשויה להיות תרומה אם כן הן כבוררים והן בסלילת דרך שכזו עם הבורר היושב בראש השולחן.
לסיכום, יש לי כבוד והערכה רבים לשופטים ולשופטות המכהנים ככאלה וכבוררים. אנשים ישרים שמלאכת השפיטה שגורה בידם. יחד עם זאת, אני משוכנע כי בידי עורכי דין לכהן כבוררים מצוינים לא פחות כאשר לכל אחד יתרונותיו וחסרונותיו. אני סבור ומאמין שיש בידי עורכי הדין ליצור קהילת בוררים אשר תשתלב בנוף זה בעתיד ותסייע בהקלת העומס על בתי המשפט. ייתכן כי הדבר יחייב אף תיקון חוק נוסף בחוק הבוררות החוגג השנה את שנת ה – 50 שלו, ממש כמוני. הכדור בידכם שכן הבחירה בבורר הנה של עורכי הדין.
רונן סטי ושות', משרד עורכי דין, בוררות ויישוב סכסוכים. צילום: עוזי פורת.
