האם פרסום בפייסבוק וברשתות חברתיות יכול להוביל לאישום פלילי וכיצד להתמודד?

האם פרסום ברשתות חברתיות ובמדיה דיגיטלית יכול להוביל לאישום פלילי וכיצד להתמודד?

עו"ד רונן סטי ועו"ד לירן ינקוביץ, רונן סטי ושות' משרד עו"ד

 

ישנה אמרה ידועה לפיה :

"Speak when you are angry and you will make the best speech you will ever regret", Groucho Marx

זה יכול להיות הסיוט של כל אחד מאתנו. פרסום דברים על מי שביצע עבודה גרועה, בנה בית או שיפץ בית שלא כהלכה, אכזב במתן השרות, התרשל בטיפול תקלה בבית עוד כהנה וכהנה.
ברגע של כעס מועלה סרטון לפייסבוק, מועבר בווטאפ או ברשת חברתית כזו או אחרת ובו משתף הנפגע את חבריו ואחרים בחוויה ובכל מה שיש לו לומר על אותו בעל מקצוע. אלא שהחוויה בה הוא משתף עלולה במקרים שונים להוביל לחוויה קשה אחרת. כך, אם הכעס הוביל את "הנפגע" לפרסם לשון הרע והוכח שהיתה בכוונה לפגוע באותו בעל מקצוע ודי בכך ששיתוף זה הגיע לשני בני אדם, הוא עלול למצוא את עצמו מתמודד עם קובלנה פלילית לפי חוק איסור לשון הרע.
לעיתים  יכול ותוגש קובלנה פלילית ללא בסיס, אך די בכך כדי לחייב בקיום דיון פלילי בבית משפט. על כך נאמר "סוף מעשה במחשבה תחילה". היום, בשונה מלפני שנים עומדות לרשותנו רשתות חברתיות ואמצעים דיגיטליים אחרים אשר פתחו את העולם לתקשורת והפכו אותו ל"כפר גלובאלי". יש לברך על כך. הדבר נותן אפשרות נפלאה לביטוי חופשי. יחד עם זאת יש להקפיד על כללי זהירות בעת שימוש באמצעי תקשורת אלה ואחרים ובמיוחד בעולם בו הכל בסופו של דבר חשוף. 

במקרה שעסקנו בו לאחרונה הוגשה קובלנה פלילית נגד לקוח על רקע שיתוף סרטון בווטסאפ על עבודות מסוימות שבוצעו בביתו. בעוד מרשנו הגיש תביעה אזרחית בגין ליקויים קשים, הגיש הצד שכנגד קובלנה פלילית לפי חוק איסור לשון הרע. קובלנה זו סולקה על הסף בהצלחה, לא לפני שנדרשו 2 דיונים לכך בבית המשפט הפלילי. נראה כי בימינו בהן החיים מתרחשים ברשתות החברתיות יש ליתן את הדעת היטב על פרסומים שונים ולחשוב היטב טרם העלאתם. מכל מקום, אם הוגשה קובלנה פלילית, להלן מספר כלים להתמודד עימה.

קובלנה פלילית היא שם יפה לאישום פלילי שיכול להיגמר רע מאד. לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965:

"לשון הרע – עבירה
6. המפרסם לשון הרע, בכוונה לפגוע, לשני בני-אדם או יותר זולת הנפגע, דינו – מאסר שנה אחת."

בשונה מעבירות פליליות אחרות, המחוקק נתן בידי האזרח את הסמכות להגיש קובלנה פלילית ובזאת לפתוח במסלול פלילי נגד מי שלכאורה עבר כלפיו עבירת לשון הרע. אמנם יש להוכיח כוונה לפגוע ולפחות ב – 2 אנשים, אך ברגע שתובענה כזו עולה לאוויר חייו של אותו מפרסם יכולים להפוך לסיוט. מפרסום תמים או לא ברשת חברתית הוא מוצא את עצמו למול הקראה של עבירה פלילית בה הוא מואשם בבית משפט פלילי. לא נעים בכלל ועל כך נאמר: "מי שכשלה רגלו לא ימות, אבל מי שכשה לשונו, יאבד". (ר' משה אבן עזרא, "שירת ישראל").

אלא שעם מצב דברים שכזה, במיוחד כאשר מדובר בגידופים שאינם בגדר לשון הרע, לפחות לא פלילית יש להתמודד בעוצמה מלאה. סילוק הקובלנה עשוי גם להביא לפסיקת הוצאות עונשיות. כפי שנראה בהמשך בית המשפט פסק במקרה אחד 80,000! ₪ הוצאות כנגד קובל שהגיש מה שנראה כקובלנה חסרת בסיס. מדיניות בתי המשפט הנה להימנע מהרשעות שכאלה ובמקרים רבים נדחות התובענות. ואולם, השלב הטוב ביותר להסרת הנגע הוא השלב המקדמי, כלומר עוד טרם קיום המשפט לגופו, טרם זימון עדים ואפילו טרם הצגת הראיות.

ניתן לבסס את מסלול סילוק הקובלנה על הסף על מספר טיעונים:

מדיניות בתי המשפט נגד קובלנות פליליות

בעניין זה קבע בית המשפט העליון בבג"ץ 4957/08 שורת הדין ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח' [פורסם בנבו 17.10.10]:

"על קשייה העיקריים של הקובלנה הפרטית נמנית העובדה כי היא אינה מותנית בקיומן של ערבויות הכרוכות בניהול הליך פלילי בידי המדינה, המבטיחות, בין היתר, כי קודם להאשמת אזרח בביצוע עבירה פלילית, תקוים חקירה מספקת, תאספנה ראיות מספיקות לצורך הגשת כתב האישום, והראיות תועמדנה לעיונו של הנאשם; יתר על כן, הליך הקובלנה עלול להיות מונע מרגשי נקם או הטרדה, ואף להביא להליך סרק, המשחית את זמנה של מערכת המשפט לריק… נוכח קשיים אלה, ראה החוק להבטיח את תקינות מוסד הקובלנה הפרטית בדרך של מתן הגנות שונות שנועדו להבטיח כי הוא לא ינוצל לרעה…

אף שהקובלנה הפלילית מונעת על ידי אדם פרטי, על פי רוב בשל אינטרס פרטי מובהק, מדובר בהליך פלילי במהותו שתוצאותיו פליליות, ועלולות לשלול מאדם חירויות יסוד באמצעות סנקציה פלילית שתוטל עליו.

בתי המשפט ביקרו את מסלול הקובלנה הפלילית קשה כל כך עד אשר הציעו גם לבטל אותו מספר החוקים:

ראה כב' השופטת נאור (בדימוס) ברע"פ 1955/12 שאול נמרי נ' משה בנימיני [פורסם בנבו 9.5.13]:

"נדגיש: כשמוגש כתב אישום על ידי המדינה נשקלות כל נסיבות העניין… אחד מחסרונותיה הרבים של הקובלנה הפלילית הוא היעדר שיקול דעת כזה. לאחרונה הוגשה הצעת חוק לבטל את מוסד הקובלנה הפרטית…דברי ההסבר להצעת החוק מבהירים היטב את הרקע להצעה. על יסוד נסיוני- ובעיקר נסיוני השיפוטי כשופטת שלום- אני רואה בברכה את הצעת החוק האמורה."

העדר אשמה ("No Case to Answer")

אחת הטענות הקלאסיות במשפט הפלילית הנה שאין להשיב לאשמה מאחר והיא אינה מבססת עבירה כלל. טענה זו רלבנטית כמובן גם לעבירת לשון הרע.
בעניין זה בית המשפט "הגן" על רשימה של ביטויים והתבטאויות בעת אידנא דרחיתה וקבע כי בנסיבות המתאימות הן לא יהוו לשון הרע, בוודאי שלא בגדר עבירות המצדיקות בירור אישום פלילי.

בפרשת רע"א 10520/03 בן גביר נ' אמנון דנקנר התייחס בית המשפט העליון לסוגיה זו וקבע כי:

"עם זאת לא כל גידוף, ולא בכל הנסיבות, יקים עילת תביעה מכוח איסור לשון הרע. קללות וגידופים מהווים לצערנו חלק מהחיים החברתיים במדינה, ולפיכך קיים חשש שהכרה שיפוטית גורפת בגידופים כב"לשון הרע" תביא להצפת בתי המשפט בתביעות שזו עילתן. זאת ועוד: ככל שהשימוש בגידופים שכיח יותר, כך נעשית פגיעתם לקשה פחות, עד כי אמירת גידופים מסוימים בנסיבות מסוימות לא תגרום עוד לפגיעה ממשית".

החשיבות המוגבלת לגידופים ועלבונות נכרת בפסיקת בית המשפט המחוזי בתל אביב בעניין 56413-03-14 ספיר הילה שבה נ' גלקסי טכנולוגיה רפואית בע"מ:

"אחד הטעמים לכך שגידופים, קללות ושאר ביטויים קשים לא בהכרח ייחשבו לשון הרע הוא שממילא מי שנחשף לביטויים אלה מבין כי הם נאמרים בסערת רגשות ואיננו נוטה להתרשם מהם יתר על המידה".

יתר על כן, כאש הדברים נאמרים בהקשר של סכסוך נוקב בין הצדדים הרי מי שנחשף לעלבונות וגידופים אלה מודע לסכסוך הקיים בין אותו מגדף ובין אותו נפגע ומשכך, אין בהם לשנות את דעתו על אותו נפגע. לא מדובר בביטויים המושמעים בחלל ריק.

כך למשל בפרשת אוזן :
"במקרה דנן, כאשר עו"ד פרדס קיבל את מכתב הנאצה ששלח הנתבע הוא ידע היטב כי בין התובעת לנתבע קיים סכסוך שכנים מר ונמהר וכי הסכסוך הקצין עוד יותר… על כן, כאשר קרא את גידופיו של הנתבע, פשיטא שדעתו על הנתבעת לא השתנתה לרעה ושמה הטוב לא נפגע בעיניו…"

כך נקבע כי מילים כגון "זונה" ו"משוגעת" אינן בבחינת לשון הרע וכי ביטויים מסוג זה אינם מבטאים ברגיל אמירה עובדתית, ואינם מיועדים להיות מובנים כאמירה כזו במבחן האדם הסביר ; כי האשמה כי אדם הינו "מלשן של מס הכנסה" אף היא איננה עולה כדי לשון הרע במבחן האובייקטיבי . בפרשה אחרת נקבע כי יש לפרש את הביטוי בהקשר שבו הוא פורסם, כאשר בשלב זה אין חשיבות למניע או לכוונה שעמדה מאחורי פרסום הביטוי או בדרך שבה הובן הפרסום על ידי הטוען שנפגע ממנו .

באופן דומה נפסק גם כי ביטויים כגון "פסיכופט", "מנוול" ו"נוכל" שנאמרו באותו מקרה, מהווים מעשה של מה בכך, בהתאם לסעיף 4 לפקודת הנזיקין.

הגנות חוק איסור לשון הרע

חוק איסור לשון הרע מעניק מספר הגנות חשובות רלבנטיות למקרה שלה גשת קובלנה פלילית וביניהן:

א. הגנת זוטי (זוטות) דברים –

1. סעיף 7 לחוק איסור לשון הרע מחיל על מעשה עוולה לפי חוק זה את הוראת סעיף 4 לפקודת הנזיקין הקובע כי דברי לשון הרע יכולים להיתפס כדברים של מה בכך .
2. כידוע, אין דרכו של בית המשפט לעסוק בעניינים זעירים וקלי ערך, עניינים של מה בכך שהינם בבחינת זוטי דברים .
3. במקרה נוסף שם אמר בעל לגרושתו כי עורך דינה הינו "נוכל" תוך שבית המשפט דחה את תביעת עורך הדין בקובעו כי לאור טיב הפרסום ונסיבותיו ובמיוחד לאור העובדה כי הדברים פורסמו לתפוצה מוגבלת ביותר, הרי שמדובר בזוטי דברים .

ב. הגנת תום לב

אחת טענות ההגנה הנפוצות ביותר הן בתחום האזרחי והן בתחום הפלילי הנה הגנת תום הלב לפי סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע:
15. במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:
(1) הוא לא ידע ולא היה חייב לדעת על קיום הנפגע, או על הנסיבות שמהן משתמעת לשון הרע או התייחסותה לנפגע כאמור בסעיף 3;
(2) היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום;
(3) הפרסום נעשה לשם הגנה על ענין אישי כשר של הנאשם או הנתבע, של האדם שאליו הופנה הפרסום או של מי שאותו אדם מעונין בו ענין אישי כשר;
(4) הפרסום היה הבעת דעה על התנהגות הנפגע בתפקיד שיפוטי, רשמי או ציבורי, בשירות ציבורי או בקשר לענין ציבורי, או על אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה התנהגות;
(5) הפרסום היה הבעת דעה על התנהגות הנפגע –
(א) כבעל דין, כבא כוחו של בעל-דין או כעד בישיבה פומבית של דיון כאמור בסעיף 13(5), ובלבד שהפרסום לא נאסר לפי סעיף 21, או
…
(7) הפרסום היה הבעת דעה על התנהגותו או אפיו של הנפגע בענין שבו הנאשם או הנתבע ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, והפרסום היה מוצדק על ידי היותו ממונה כאמור;
…
(11) הפרסום לא היה אלא מסירת ידיעה לעורך אמצעי תקשורת או לנציגו כדי שיבחן שאלת פרסומה באמצעי התקשורת;
(תיקון מס' 3) תשמ"ד-1984
(12) הפרסום נעשה בשידור רדיו או טלוויזיה שלא הוקלט מראש והנאשם או הנתבע הוא מי שאחראי לפי סעיף 11 והוא לא ידע ולא יכול היה לדעת על הכוונה לפרסם לשון הרע.

ניתן להבחין בבירור כי הגנת תום הלב הנה הגנה רחבה, מה שנקרא בעגה המשפטית בעלת "רקמה פתוחה" ודי ברור כי כמעט בכל מקרה ייעשה בה שימוש. אחד השימושים השכיחים הוא בטענה כי היה מדובר בהבעת דעה ולא בניסיון פגיעה. יחד עם זאת, ראוי גם לציין במפורש בעת פרסום כזה או אחר כי מדובר בדעה בלבד. ברור שלעיתים גם חובה מוסרית וחברתית תהווה הגנה כאשר ישנם מוסרים מידע שאילולא היה נכון היה מהווה לשון הרע. הגנת תום הלב אינה מתקיימת בחלל ריק, כי אם מהווה חלק מיריעה רחבה יותר.

ג. הגנת אמת בפרסום

"תפקיד הלשון הוא לשמר את מהותה המקורית של האמת." (מרטין היידגר, "על ההומניזם");
גם כאן מעניק חוק איסור לשון הרע הגנה חשובה המאפשרת לנאשם להוכיח כי פרסומו היה אמת ובכך לשלול את הטענות הפליליות נגדו.

הגנת אמת הפרסום (תיקון מס' 1) תשכ"ז-1967
14. במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום ענין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש.

כך במקרה שלפנינו בעת פרסום בפייסבוק, או ברשת חברתית אחרת חשוב מאד להיזהר בדברים על מנת שיהיו אמת ומשכך תיעוד המוכיח את אמיתותם יכול להוות ראיה מנצחת.

חיוב בהוצאות כבדות

בית המשפט מלווה לעיתים את ביטול הקובלנה אף בפסיקת הוצאות שהרי הנזק, הדאגה ועגמת הנפש הנגרמים למי שהוגש נגדו קובלנה פלילית לשווא הוא רב. כך נקבע בפרשת דהרי ביטולה של הקובלנה וחיוב המערער בהוצאות , כחלק ממדיניות משפטית ברורה לצמצום הגשת קובלנות פרטיותמ וכדברי בית המשפט:

" יש להרתיע גורמים הפונים לבית המשפט בעתירות חסרות שחר שמטרתן לנצל את בית המשפט, באמצעות הטלת הוצאות משמעותיות. כאשר מדובר בקובלנה שהוגשה ללא כל בסיס או שיקול ענייני, יש לפסוק הוצאות בהתאם לאמות המידה המקובלות בהליכים אזרחיים". (ההדגשות וקו תחתון אינם במקור) .

בית המשפט נקט יד קשה בעניין בק"פ 36946-06-12 בנצי בן ציון מורדוב נ' יוסף בן דוד. כאן נקבע כי לנוכח העובדה שהקובל פתח בהליכים שאינן ממין העניין ועשה שימוש בזמן שיפוטי למשפט פלילי וכפה על הנאשם להוציא הוצאות להגנה על חירותו ושמו הטוב, בשרירות לב, מצא בית המשפט דשם לחייב הקובל בתשלום סך של 50,000 ₪ בגין הוצ' משפט ובסך נוסף של 30,000 ₪ לטובת אוצר המדינה.

לעומת זאת בק"פ 1005/98 שמעון ביטון נ' ציון סולטן, נפסק כי לאור זיכוי הנאשם מכל רבב ונוכח מאמצים רבים שהושקעו בתיק, חויב הקובל בסך של 20,000 ₪.

מכאן אנו למדים כי על הגשת קובלנה פלילית שלא כדין וחסרת שחר עשוי הקובל למצוא עצמו נענש וכך החוטא לא ייצא נשכר.
לסיום
לסיום, קיימות גם הגנות וטענות רלבנטיות נוספות כפרסום מותר, שיהוי, מקרים בהם קיימת תביעה אזרחית תלויה ועומדת ואף הגנה מן הצדק. גיבושן של כל טענות אלה בזמן אמת בהחלט יכול להביא לסילוק התובענה הפלילית על הסף ולהשיב את החיים למסלולם.
מרטין לותר קינג אמר בזמנו כי "הלשון היא הנרתיק שבו מונחת חרב הרוח". משכך ברור כי כוחה עצום. בסופו של יום ה"אדם עומד בתוך הלשון" כדברי פרנסואה מארי וולטר ומשכך וכדברי האמרה הידועה: "You better think twice before you say one. בעולם של רשתות חברתיות יש לדברים הללו משנה תוקף.

• מראי המקום המשלימים של פסקי הדין אשר צוטטו מצויים במשרדנו.
• אין במאמר זה כמו לא בכל חומר באתר כדי להוות ייעוץ משפטי כלשהו והוא אינו מקור להסתמכות, אלא אם ניתנה רשות לכך מראש ובכתב ואחר ייעוץ משפטי מתאים מאת עו"ד רונן סטי. יש להיוועץ בכל עניין ביועץ משפטי ואין האמור מהווה תחליף לכך.