ערעור על פסק בוררות

תיקון מס' 2 לחוק הבוררות פתח את מסלולי הערעור בפני הצדדים לבוררות. במלים אחרות ניתן ליהנות היום מערכאת ערעור בהליכי בוררות גם ללא ההסדר המוצע של בוררות חובה המצוי בהצעת החוק. המטרה היתה למנוע מצב בו איש עסקים ימצא עצמו למשל בפני מצב בו הפסיד בבוררות כתוצאה מטעות שנפלה בפסק הבוררות אך אינה ניתנת לתיקון מאחר ואין אפשרות ערעור על פסק הבוררות. כך למשל, פסק בוררות בו פורש סעיף הנוגע ללוחות זמנים לתשלום בדרך מוטעית, או הכולל טעות בהבנת החובות החלות על יבואן או בתנאי אחריות החלים על הספק יכול לגרום לחיוב שלא דין באלפי ₪ רבים. מסלולי הערעור שנוספו לחוק הבוררות מאפשרים בחינה חוזרת של החלטות אלה ותיקון טעויות.

מכאן, קיימת חשיבות עצומה בהבנת מסלולי הערעור שנוספו והדרכים ליישומן. כבר עתה חשוב להדגיש כי אילו הצדדים לא כללו בסעיף הבוררות החוזי ביניהם, או בעת פניה לבורר במידה ולא היה סעיף בוררות הכולל אפשרות ערעור הם לא ייהנו מערכאת ערעור, אלא שהחלטת הבורר תהא סופית וללא ערעור.

חוק הבוררות, תיקון מס' 2, התשס"ט – 2008 הוסיף שני מסלולי בוררות נוספים הכוללים אפשרות ערעור פרטית, או ברשות בית המשפט – הכל, לפי בחירת הצדדים בהסכם הבוררות. בבחירת הצדדים במסלול בוררות, הכולל ערעור, ייחשב כ"פסק בוררות" פסק הבוררות שניתן בערכאה הראשונה, אלא אם כן הוגש ערעור, או אז ייחשב לכך פסק הבוררות שניתן בערעור. החוק מטיל חובת נימוק בהליכים שונים, כמו גם חובת עריכת פרוטוקול. לוחות הזמנים הקבועים בחוק משתנים בהתאמה במסלול הערעור. ה"תוספת השניה" שהוספה מסדירה את כללי הערעור.

הליך בוררות במסלול ערעור פרטי כולל אפשרות ערעור בפני בורר, היינו, מחוץ לכותלי בתי המשפט. על מנת ליהנות ממסלול זה די כי יציינו הצדדים בהסכם הבוררות כי  פסק הבוררות ניתן לערעור בפני בורר. לניסוח סעיף הבוררות משמעות רבה. פסק הבוררות בערכאה הראשונה יקבל תוקף של פסק בוררות, אלא אם כן ביקש אחד הצדדים לערער בפני בורר מוסכם. ה"תוספת השניה" מסדירה את סדרי הדיון ובכלל זה קובעת כי הכרעת הערעור תהא תוך חודשיים ממועד סיום בירורו, אם לא הוסכם אחרת. הכרעת ערכאת הערעור תהווה למעשה את פסק הבוררות, בין אם תאשר את זה שניתן, או תתקן אותו. ביטול פסק הבוררות יתאפשר בשני מקרים נדירים וקיצוניים בלבד בהתאם לעילות הביטול הקבועות בסעיפים 24 (9) או (10) לחוק הבוררות בלבד (פסק הבוררות נוגד את תקנת הציבור או קיומה של עילה על פיה היה מבטל בית המשפט פסק דין סופי שאין עליו עוד ערעור). דוגמה לניסוח סעיפי הבוררות במסלולים השונים ניתן למצוא באתר משרדינו.

מסלול הערעור השני זכה לכינוי "ערעור משפטי" ומאפשר ערעור ברשות בית המשפט. מסלול זה ייכנס לתוקף בהתקיים שלושה תנאים מצטברים:

• הבורר נדרש בהסכם הבוררות לבסס את הכרעתו על הדין המהותי ו;
• הצדדים קבעו בהסכם הבוררות כי פסק הבוררות ניתן לערעור במקרה ונפלה בו טעות

יסודית ביישום הדין שיש עמה כדי לגרום לעיוות דין ו;

• נקבע בהסכם הבוררות כי הערעור יהא ברשות בית המשפט;

באותו מעמד יהיו רשאים הצדדים לטעון בנוסף, אם ירצו בכך, טענות לביטול פסק הבוררות לפי כל עילות הביטול המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות.

עיון בהוראות התיקון לחוק מלמד על ההבדלים המרכזיים בין שני מסלול הערעור כמפורט בטבלה הבאה:

השוואה בין מסלולי הערעור החדשים בחוק הבוררות מלמד כי מסלול הערעור העדיף לפתרון סכסוכים עסקיים הוא מסלול הערעור הפרטי וזאת, מן הנימוקים הבאים:

1. עילת ערעור רחבה ובזכות
   • הליך הערעור הקיים במסלול הפרטי הנו בזכות ואינו נתון לרשות בית המשפט. לכך ישנה חשיבות עליונה לבעל דין המבקש לתקן טעות שנפלה לטענתו בפסק הבוררות.
   • יתר על כן עילת הערעור הפרטית גמישה ומאפשרת תיקון טעויות מהותיות שנפלו בהכרעת פסק הבוררות בשונה מעילת הערעור המשפטי. נניח כי בורר שכח בתום לב להביא בחשבון ראיה מהותית ומכריעה. בנסיבות חמורות אלה יהא ניתן לתקן את פסק הבוררות או ליתן לבורר הוראות מפורשות להביא בחשבון ראיה זו בהליך הערעור הפרטי. לעומת זאת, הליך הערעור המשפטי אינו מאפשר זאת הואיל והוא מוגבל לטעות יסודית שנפלה ביישום הדין ושגררה עימה עיוות דין. עיון בפסיקת בתי המשפט ילמד כי אף הליך הביטול לא יסייע במקרה זה[1].

2. יעילות
   • התוספת השניה לחוק הבוררות קובעת כי פסק הבוררות בערעור יינתן תוך חודשיים ממועד סיום הליכי הערעור. ניהול הליך בר"ע בבית המשפט צפוי להיות ארוך יותר.
   • מעבר לכך, הותרת 10 עילות הביטול במסלול הערעור המשפטי, כפועל יוצא מהתניית זכות הערעור ברשות בית המשפט, ישמר בוודאי את ניסיונם של בעלי דין למצוא, כמעט בכח, פגמים בתקינות הליך הבוררות. מקורה של גישה זו במצוקה בה נתון בעל דין המבקש תיקון מהותי של פסק הבוררות אך חושש כי תמנע ממנו גישה לבירור בקשתו. גישה זו פגעה לא מעט בהליך הבוררות.

[1]   רע"א 1573/00 דוידסון נ' שזיפי שם ביטל בית המשפט  העליון את החלטת בית המשפט קמא, הגם שנמצא כי הבורר התעלם מראיה מכריעה שהיתה לפניו וכפועל יוצא נפלה טעות של ממש בפסק הבוררות (לא פורסם).