הדין הקנדי מבוסס גם הוא על דין פדרלי ודין מקביל למחוזות שונים. חוק הבוררות באונטריו הקנדית, משנת 1991 המבוסס על ה- ,common law מסדיר בסעיף 45 את זכות הערעור על פסק הבוררות. נראה כי הוא מסדיר באופן קוגנטי את זכות הערעור בשאלה משפטית בכפוף לקבלת רשות מבית-המשפט.
- Appeal on question of law
45.–(1) If the arbitration agreement does not deal with appeals on questions of law, a party may appeal an award to the court on a question of law with leave, which the court shall grant only if it is satisfied that, (a) The importance to the parties of the matters at stake in the arbitration justifies an appeal; and (b) Determination of the question of law at issue will significantly affect the rights of the parties. Idem (2) If the arbitration agreement so provides, a party may appeal an award to the court on a question of law. Appeal on question of fact or mixed fact and law (3) If the arbitration agreement so provides, a party may appeal an award to the court on a question of fact or on a question of mixed fact and law. Powers of court (4) The court may require the arbitral tribunal to explain any matter. Idem (5) The court may confirm, vary or set aside the award or may remit the award to the arbitral tribunal with the court's opinion on the question of law, in the case of an appeal on a question of law, and give directions about the conduct of the arbitration. על-פי לשון סעיף זה, רשאי כל צד לערער על פסק הבוררות בפני ביהמ"ש בשאלה משפטית, בכפוף לקבלת רשות מבית-המשפט שתינתן ב- 2 תנאים: א. חשיבות העניינים בבוררות עבור הצדדים מצדיקה מתן זכות ערעור ובנוסף: ב. ההכרעה בערעור עשויה להשפיע באופן ניכר על זכויות הצדדים. אם הסכם הבוררות קובע כי תהא זכות ערעור על פסק הבוררות בעניין שאלה משפטית בפני ביהמ"ש תעמוד זכות זו לבעלי הדין ללא דרישה מקדמית של תנאים מיוחדים. זאת ועוד, הצדדים רשאים לקבוע בהסכם הבוררות ערעור בזכות על פסק הבוררות לבית המשפט על שאלה שבעובדה או על שאלה המערבת שאלה שבעובדה ושאלה משפטית הנובעת מפסק הבוררות כאמור בסעיף 45 (2) לחוק. הוראה זו למעשה יוצרת קשת רחבה ביותר של מקרים בהם מתקיים הליך ערעור בפני בית-המשפט על פסק הבוררות. יש בכך משום מתן בטחון מלא למתדיינים בהליך הבוררות וודאות כי היה ויצאה תקלה תחת ידי הבורר קיימת אפשרות לבחינתה ותיקונה בבית-המשפט. יתרה מכך, המחוקק הקנדי אף אפשר את הגבלת זכות הערעור לשאלה משפטית בלבד, היה והצדדים לא סיכמו דבר באשר להליכי הערעור על פסק הבוררות וגם זאת בתנאים מגבילים ביותר. המחוקק הישראלי יצר למעשה הסדר רחב באשר להיקף זכות הערעור על פסקי הבוררות וצר ביחס להיקף ההתערבות השיפוטית של בתי המשפט בישראל. להערכתנו, יש לכך יתרונות רבים שכן יש בכך משום יצירת פיקוח פרטי-מקצועי על תוכנו של פסק הבוררות וציבורי על תקינות הליך הבוררות.
