בעולם הגישור ישנה הסכמה באשר לגישת היסוד: לכל צד ישנה נקודת ראות אישית על הסכסוך והסיבות להיווצרותו. לכל צד יש אינטרסים משלו אשר חלקם מנוגדים ובחלקם משותפים עם הצד האחר. הם שונים בתכלית מעמדות הצדדים. הם בסיס ליצירת אופציות להסדר.
אולם, אופציות אלו אינם בהכרח אופציות משותפות להסדר. גם בין אופציות אלו קיימים לא פעם פערים המחייבים את המשך פעילותו של המגשר.
דרך ניהול הגישור בשלב זה הנו חשובה ביותר ולא פעם מכריעה את סופו של הליך הגישור. היסתיים בהסדר או שמא ישובו הצדדים לעולם של עימות ומשפט?
מסלול הגישור משלב יצירת האופציות ועד לגיבוש הסדר גישור מחייב איננו וודאי ובעל "רקמה פתוחה" אשר מחייב דיון לשם בניית גשר יציב בדומה לשלבים אחרים בהליך הגישור, היינו, בדומה לבהירות הקיימת ביחס לפתיחת ההליך או התייחסות המגשר בשלב הצגת נקודות הראות של הצדדים.
בשלב יצירת האופציות מתגבשות על-ידי כל אחד מן הצדדים אופציות שונות ולא משותפות. על המגשר יהא לסייע בבניית גשר ההסכמה אשר יוביל את הצדדים להסכמה בלב שלם חרף הפערים ביניהם.
אם האופציות המתגבשות בשלב יצירת האופציות היו משותפות ומוסכמות הרי הדרך להסכם נסתיימה וכל שעליהם לעשות הוא רק לשלוף אופציה מן האופציות שגובשו. גישורים רבים כבר הוכיחו לנו כי הדרך איננה כה פשוטה.
בהמשך הדברים נבחן דרך מוצעת המתייחסת לגורמים הדומיננטיים לבניית "גשר ההסכמה", החל משלב יצירת האופציות ועד לשלב עריכת הסדר הגישור. על דרך זו להיות נגישה למגשר ולצדדים ולהתייחס באופן מקצועי גם להיבטים המשפטיים הכרוכים בעת יצירת בסיס להסכמה, בעיקר במקרים המופנים ממערכת בתי המשפט בהם מעורבותם של עורכי-הדין ושיתופם הנכון חיוני לסיום ההליך בהסדר לשביעות רצון הצדדים. הדרך המוצעת כוללת 4 שלבים:
1. הערכת החלופות
2. בחירת אופציות.
3. יצירת הסכמה.
4. עריכת הסדר גישור.
1. הערכת החלופות
הצדדים מפתחים בסיועו של המגשר כמה אופציות. אופציות אלה נותנות מענה במידה רבה או מעטה לאינטרסים של הצדדים. על אופציות אלה לעמוד במבחן החלופות של שני הצדדים; אם אופציה זו או אחרת טובה פחות מאשר החט"ב (החלופה הטובה ביותר) העומדת בפני מי מהצדדים, קרוב לוודאי שהוא ידחה אותה.
מכאן החשיבות של הבנת החלופות שיש למשתתפים מחוץ להליך הגישור. סיום הליך הגישור בהסדר הנופל מהחט”ב של אחד הצדדים עלול לקומם אותו, והוא עלול אף לנסות לגרום לביטולו של הסדר הגישור.
לאחר יצירת האופציות יש לדון בהן. ניתן לומר כי ככל שהסכסוך מורכב יותר, גדול הסיכוי ליצירת אופציות רבות יותר ליישובו. דוגמאות לסכסוכים או משאים ומתנים מורכבים כאלה הן: גיבוש תוכנית הבראה לחברה שנקלעה לקשיים (ראה לעניין זה אפשרות לפנות למגשר לעריכת תוכנית הבראה לפי סעיף 350 לחוק החברות, התשנ"ט – 1999, משא ומתן בין עובדים לבין החברה המעסיקה אותם באשר לתנאי העסקתם, סכסוכים בין יורשים על אודות ירושה עתירת נכסים, סכסוך עקב הוצאת דיבה, עסקאות נדל"ן מורכבות, סכסוכים או משאים ומתנים בין צדדים הנוגעים לתכנון ערים, נושאים של איכות הסביבה, סכסוכים ומשאים ומתנים הנוגעים לדתות שונות, ואחרים. השוואה בין אופציות הגישור לבין החלופות הטובות ביותר
החלופות להליך הגישור, כגון: פנייה לערכאות או להליך בוררות או למשפט, אינן מניבות פתרון הנותן מענה חלופי לאינטרסים של הצדדים, אלא בעיקר לעמדותיהם המשפטיות התואמות בדרך כלל אינטרסים מעטים וצרים.
במקרים מסוימים, כגון: יחסי עבודה או יחסים עסקיים בין הצדדים, בהחלטה באשר להתקשרות מסחרית, סיום סכסוך בין שכנים, הסדרת יחסים במשפחה, יחסים בין עובד לבין עובדת במפעל, דרכים לשמירת שם טוב שנפגע ומקרים אחרים, החלופה השיפוטית כמעט לא תוכל להעניק סעד אשר יעלה בקנה אחד עם האינטרסים של הצדדים. בכוחה להכריע את הסכסוך בדרך אשר תביא לסיום ההתדיינות בין הצדדים. המשך קיום מערכת יחסים תקינה יהיה קשה ביותר, אם בכלל אפשרי.
אם הליך הגישור מתנהל לקראת חתימת הסכם להתקשרות עתידית בין צדדים המנהלים משא ומתן, החלופות עשויות להיות הימנעות מהתקשרות או התקשרות עם גורם חלופי או חלופה אחרת. עקרון השוואת החלופות לאופציות הנו אותו עקרון, אך מאפייני החלופות שונים.
לכן חשוב כי בשלב הערכת החלופות יבחן המגשר עם הצדדים את האופציות שהועלו מול החלופות על בסיס איכותי ולא בסיס על בסיס כמותי. פירוש הדבר, בין היתר, הוא שגובה הסכום הכספי אשר יוסכם בין הצדדים איננו משקף את הצלחת הצדדים.
אפילו בחינה כמותית, כגון: כמה כסף שולם בהליך הגישור, איננה נעשית בערכים מוחלטים שכן הסכום הכספי שצופה מי מהצדדים לקבל במסגרת הליכים משפטיים איננו וודאי; גישת השופט איננה ידועה מראש ואין לדעת אם יקבל את גרסתו של התובע או הנתבע ואין לדעת אם ימצא לנכון לסייע בהבאת המקרה לסיומו על דרך הפשרה ומה תהא פשרה זו;
מן הראוי כי דיון זה ייעשה תוך שיתופם של באי-כוחם של הצדדים ויסייע לערוך בחינה מחודשת של החלופות לגישור, חלופות אשר עשויות להשתנות במהלך הגישור לנוכח המידע שהצטבר במהלכו והתרשמות המגשר ובאי-כוחם של הצדדים מבעלי הדין.
עתה יש לברור מהן האופציות העומדות במבחן החלופות ומי מהן הינה המתאימה להסדר הגישור.
2. בחירת אופציות
שלב בחירת האופציות הוא שלב שבו מקבלים הצדדים החלטות על תוצאות סיומו של הליך הגישור: הצדדים הציגו את נקודת ראותם השונות; המגשר סייע בידם למקד את נושאי הגישור ולרכזם על שולחן הגישור ואת סדר הדיון בהם. לאחר מכן הצדדים בדקו בסיועו של המגשר מהם האינטרסים שלהם, הן הגלויים והן החבויים. בשלב בחינת האינטרסים החלו הצדדים לבחון את עתיד היחסים ביניהם, עתידם המקצועי והאישי. הצדדים החלו להתמקד בעתיד, במקום להאשים את הצד השני באירועי העבר.
הצדדים החלו בעבודה משותפת ליצירת אופציות בסיועו של המגשר. המגשר בחן עם הצדדים מהן החלופות הטובות ביותר שלהם להליך הגישור, המהוות את גבולות ההסכמה. בנוסף, הם בחנו מהם המשאבים העומדים לרשותם לגיבוש פתרון ועל אלה אמות מידה אובייקטיביות יבוסס הפתרון.
כעת, על הצדדים להחליט איזו אופציה מן האופציות שפותחו טובה ביותר בעיניהם. האופציות שפותחו על ידי הצדדים לאו דווקא מוסכמות על שניהם בשלב זה. עליהם להעריך כיצד השפיעה הערכת החלופות על האופציות שיומרו. לאחר מכן יהא עליהם להעריך מהי האופציה הטובה ביותר או לפחות מהן האופציות המרכזיות הטובות ביותר מבחינתם לסיום הליך הגישור. אופציות אלה צריכות לקחת בחשבון את האינטרסים של שני הצדדים. שמירת החופש ביצירת האופציות אפשרה יצירת אופציות רבות ככל שניתן ליישוב הסכסוך או לסיום המשא ומתן בדרך של הסכמה. לעומת זאת, שלב בחירת האופציות הוא שלב של התכנסות לקראת הסדר.
הצדדים, בסיועו של המגשר, בוחנים בשלב בחירת האופציות באיזו מידה עונות האופציות על האינטרסים של כל אחד מהם. האופציה, או האופציות, המציגות את המענה הטוב ביותר לאינטרסים של הצדדים בהתאם לסדר עדיפויותיהם, תהא האופציה (או האופציות) הנבחרת (או הנבחרות) בדרך-כלל.
מבחן בחירת האופציה או האופציות איננו כמותי, כי אם איכותי. אופציה העונה על מרבית האינטרסים של צד א', ולעומת זאת עונה על אינטרסים בעלי חשיבות מעטה לצד האחר, לא תזכה להסכמה הדדית.
ככל שהאופציה המוצעת על-ידי אחד הצדדים עונה על האינטרסים בעלי חשיבות רבה לכל הצדדים מבחינת סדר העדיפויות, כך רבים סיכוייה להיות האופציה שתוסכם בין הצדדים ליישוב הסכסוך.
יחד עם זאת, החלטת הצדדים איננה דווקא תוצאה של מעין חישוב אריתמטי של איכות התוצאה. בחלק מן המקרים נבחרת האופציה מתוך תחושות ורגשות, ולאו דווקא מתוך היגיון צרוף.
חשוב שהמגשר יזכור כי הגישור איננו שלו, אלא של הצדדים. ההחלטה היא שלהם וכל עוד היא עומדת במבחן הדין, אין זה מתפקידו לשכנע את הצדדים לנהוג אחרת. הוא רשאי כמובן לבחון עם הצדדים אפשרויות נוספות. בחינה זו תסייע לצדדים לעמוד על טיבה של החלטתם, אך אין זה מתפקידו להחליט בעבור הצדדים מהי האופציה "הנכונה" בעבורם.
3. יצירת הסכמה
אישיותו של המגשר ואיכות עבודתו לאורכו של הגישור משפיעים רבות על יצירת הסכמה לקראת הסדר הגישור. שלב יצירת ההסכמה הוא אחד השלבים הרגישים בגישור.
לאחר שלב בחירת האופציות עומד הגישור באחד מן המצבים הבאים:
א. הצדדים בחרו מתוך האופציות אשר הוצעו קודם לכן את האופציות הקרובות ביותר להסדר גישור אפשרי. ייתכן שקיים פער בין ההצעות של הצדדים ויש לגשר עליו. ניקח כדוגמה גישור בין יוסי לבין גיא, לשם עריכת הסכם לפירוק השותפות ביניהם. בסיום שלב הערכת החלופות בסיועה של גלית המגשרת הצטמצם הסכום השנוי במחלוקת, אך היא עדיין קיימת: גיא מעוניין לקבל במסגרת הסדר הגישור סך של 50,000 ש"ח ואילו יוסי מוכן לשלם 20,000 ש"ח בלבד.
לשם עריכת הסדר על המגשר לנהל את שלב יצירת הסכמה לקראת הסדר.
צד א' – התקדמות בהליך הגישור יצירת הסכמה התקדמות בהליך הגישור – צד ב'
ב. לאחר שלב הערכת החלופות נותרו אופציות אחדות המוסכמות בין הצדדים, ובשלב בחירת האופציות נבחרה האופציה הטובה ביותר להסדר גישור. במקרה זה ניתן לעבור לניסוח הסדר הגישור.
ג. לאחר הערכת החלופות מצאו הצדדים כי עליהם ליצור אופציות שונות מאלה שיצרו קודם לכן, לדוגמה, לשנות את סכום הפיצוי המוצע עקב הפרת זכויות הנובעות מרישום פטנט, או לשנות את שיעור השתתפות הנושים במחילה על חוב במסגרת הסדר גישור להבראת חברה. הצדדים מסכמים על האופציות החדשות ובוחרים באחת מהן.
ניתן לומר כי אפשרות א' היא השכיחה ביותר מאחר שהצדדים – בעיקר בגישורים עסקיים – מעוניינים להפיק את המיטב. כזכור, הגישור מתנהל על בסיס אמות-מידה אובייקטיביות ולכל אורכו קיים מתח בין הרצון לספק את האינטרסים של הצדדים לבין האפשרות לספקם בפועל.
יצירת הסכמה מחייבת יישום של כלי מגשר מתאימים, כגון: הצעת מגשר, שקילת סיכויים וסיכונים וכן מיומנויות נוספות; על המגשר ליישם מיומנויות אלה בדרך מקצועית. עליו לזכור כי שלב יצירת ההסכמה הנו שלב טבוע והכרחי בהליך הגישור. לא די ביצירת אופציות, הערכתן במישור הכללי וניסוח הסכם. מסלול מקצועי מחייב מעבר דרך שלב הערכת החלופות, בחירת האופציות ויצירת הסכמה.
בסיומו של שלב זה באמצעות מיומנויות גישור מתאימות תוסכם בין הצדדים הנוסחה להסדר.
4. עריכת הסדר גישור
לאחר שגיבשו הצדדים את ההסכמות ביניהם, נפתח שלב עריכת הסדר הגישור. עריכת הסדר הגישור הוא השלב האחרון בהליך הגישור. עם סיומו, ולאחר קבלת אישור בית המשפט במקרים המתאימים, יסתיים הליך הגישור.
לעיתוי של עריכת ההסדר חשיבות רבה. עריכת ההסדר בכתב במעמד סיומו של הגישור עשוי לחסוך אי הבנות או אי נעימויות בעתיד. זהו למעשה הרגע שבו מבינים הצדדים כי הגיעו להסכמה. הסדר הגישור מפרט את פרטיה. לעתים, למרות הבנת הצדדים כי הם מסכימים, נדרשות הבהרות בשלב עריכת ההסכם בפועל. עריכת הסדר הגישור מחייבת לא פעם התייחסות לנושאים נוספים הקשורים בביצועו המשפטי של ההסכם ואשר לא עלו במסגרת הליך הגישור, לדוגמה, מה אם יפר אחד הצדדים את ההסכם, או איזה מנגנון ליישוב סכסוכים או הכרעה יינקט במצב כזה.
הסדר גישור מבטא את קץ הסכסוך או את קץ המשא ומתן בין הצדדים. לפיכך, עליו להיות הסכם ממצה וברור לכל השותפים בעריכתו בכלל ולצדדים העומדים לממשו בפרט.
סיכום
ניהול הליך הגישור מחייב בראש וראשונה יצירת דרך מקצועית העומדת על שתי רגליה לשם ניהול הליך הגישור. הגישה המוצעת מבקשת להעמיק ולהתוות דרך סלולה ליצירת הסכם מן המועד בו גובשו אופציות על-ידי הצדדים ועד לסיומו המוצלח של הליך הגישור בהסדר. שליטה בשלבים אלו עשויה לסייע בידי המגשר לעלות יחד עם הצדדים על דרך הגישור להסכם ולממש את ייעודו.
