הפצה מסחרית

בקרב רבים מאלו המבקשים לתקשר ביחסים עסקיים עולה לא אחת השאלה מהי אפוא ההבחנה בין מפיץ, זכיין וסוכן?

ננסה לעמוד בקצרה על ההבחנה וההבדלים המרכזיים, ובכלל זה היתרונות והחסרונות הטמונים בכל אחת מן ההתקשרויות.

המפיץ הנו גוף עצמאי המשמש כעסק/חברה לכל דבר ועניין, העומד בפני עצמו כישות משפטית-מסחרית נפרדת, באופן שבו הוא איננו תלוי בספקים או היצרנים עמם הוא מתקשר ו/או איננו בבחינת שלוחם.

במסגרת ההתקשרות, המפיץ מקבל את המוצרים מן היצרן או הספק ומוכר אותם ללקוחות. בדרך כלל מתחייב המפיץ להשקיע משאבים ומאמץ על מנת להגדיל את מכירות המוצרים, להטמיע ולשווק את המוצר לקהל היעד ולפעול לטיפוח מוניטין המוצר.במקרים שונים ובעיקר בזירה הבינלאומית הדבר כרוך בעמידה ביעדים מוסכמים.

תמורת הפצת המוצרים ללקוחות נהנה המפיץ במקרים רבים מבלעדיות באזור ההפצה ומעמלה בשיעור מסוים מהתמורה המתקבלת בעבור מכירת המוצרים וכן להנחה במוצרי המוצרים המשווקים, כשהדבר תלוי כמובן בטיב היחסים ומידת האמון ביניהם, תחרותיות המוצר בשוק ומשך תקופת ההתקשרות.

היכן שהסכם ההפצה נערך בעל פה הרי שבעת סכסוך נטושה בין הצדדים מחלוקת באשר לתנאי ההסכם, מה הוסכם, מה שונה וכיצד התנהל כל אחד מן הצדדים. במקום של סיום הסכם פורץ בדרך כלל סכסוך באשר לתנאי הודעה מוקדמת מראש ופיצויים כספיים הקשורים באותה הודעה.

בזירה הבינלאומית קיימת משמעות מכרעת גם למקום הכרעת הסכסוך והזירה בה יוכרע, בית משפט או הליך בוררות. כיום קיימות גם אפשרויות של סיום הסכסוך קודם להכרעתו בהליכי מו"מ וגישור שיש בהם הזדמנות משמעותית לחיסכון בעלויות.

סכסוכי הפצה מסחרית ובינלאומית אופייניים:
  • עיכוב תשלומים;
  • מוצרים חסרים או לקויים;
  • התחשבנות על עמלות;
  • שאלת עמידה ביעדים ועדכון יעדים;
  • עמידה בלוחות זמנים;
  • הודעת מוקדמת;
  • התקשרות עם מפיץ מתחרה;
  • תוכן ההסכם היה ונערך בעל פה;
  • פרשנות סעיפי הסכם;
  • מקום התדיינות והכרעת הסכסוך;
צור קשר