|
בעוד הבוררות בישראל סובלת ממשבר אמון זוכה הבוררות הבין-לאומית לאמון ציבור קהילות העסקים והמשפט במדינות רבות בכפר הגלובלי. בית הדין הבינלאומי לבוררות של לשכת המסחר הבינלאומית The International Court of Arbitration (the “Court”) of the International Chamber of Commerce (the “ICC”) נחשב למוביל במוסדות הבוררות הבינ"ל ולא בכדי: בחסותו התנהלו יותר מ – 14,500 בוררויות בין-לאומיות, ביותר מ – 20 שפות שונות בהן היו מעורבים יותר מ – 180 מדינות ואוטונומיות.
כללי הבוררות של ה – ICC עשויים להוות מקור לימוד חשוב לשיפור תהליכי הבוררות בישראל. רובם אף ניתנים ליישום הסכמי כבר כעת. אפשר גם אחרת.
המשפט בכפר הגלובלי
עולם העסקים הבין-לאומי עבר מהפיכה של ממש במהלך עשרים השנה האחרונות: מהפיכת הטכנולוגיה פתחה את שערי קהילות העסקים על פני הגלובוס לתקשורת שוטפת ורציפה על פני כל שעות היממה. רשת האינטרנט מרכזת עסקאות מסחריות בין-לאומיות בין עסקים ויטואליים ופיסיים בחתימה אלקטרונית. שיחות הוידאו ברשת אף מאפשרות להכיר פנים אל פנים את שותפיך לעסקה. כל אלו מחייבים מערכת משפט מתאימה. ואולם, מערכת המשפט המדינתית טרם הדביקה את קצב ההתקדמות של קהילת העסקים.
בישראל לדוגמה, שאב מוסד הבוררות את כלליו מן הפקודה הבריטית המנדטורית משנת 1926, שאימצה את מודל המג'לה העותמני משנת 1889. בשנת 1968 חוקק חוק הבוררות הישראלי מתוך מטרה לעודד קיום מערך יעיל והוגן לפתרון סכסוכים מחוץ לבית המשפט. בשנת 2007 אנו מצויים בעיצומם של הליכים משפטיים לביטול פסק בוררות בלתי מנומק על פי הסכם הבוררות בעניינם של אלי ארוך וכלל פיננסים[3]. האם ניתן ליישם את כללי הבוררות אחרת, בדרך אשר תתאים לקהילת העסקים ולא פחות חשוב, גם לקהילת הפרקליטים המייצגת אותם?
כללי הבוררות של ה – ICC: בית הדין ומינוי הבוררים מטעמו
בית הדין הבין-לאומי לבוררות של ה – ICC הוקם בשנת 1923[4]. במינוי הבוררים נעזר בית הדין בוועדות הבוררות הלאומיות אותן הוא קיים בעשרות מדינות וביניהן מדינת ישראל, הפועלות מטעמו ותורמות לפיתוחו וקידומו של הליך הבוררות כהליך ראוי להכרעת סכסוכים. בית הדין מחזיק בידיו סמכויות ניהול אדמיניסטרטיביות חשובות שיישומן יוצר הליך בוררות יעיל, אפקטיבי, הזוכה לאמון רב בקהילות העסקים, המשפט ובתי המשפט בעולם. כך, אחראי בית הדין על מינוי בוררים ואישורם[5], פיקוח קפדני על עמידת הבוררים בלוח-הזמנים שנקבע לבוררות[6], קבלת החלטה בדבר העברת בורר מתפקידו[7], מעקב אחר הגשת והחלפת כתבי הטענות, הסדרת שכר-טרחת הבורר או הבוררים היושבים בדין ועוד.
סמכות ייחודית הקיימת לבית הדין נוגעת לבחינת טיוטת פסק הבוררות טרם חתימתו וזאת במטרה להבטיח מתן פסק בוררות המקיים את כללי הבוררות בצורה המתאימה ((form. מעבר לכך מוסמך בית הדין להעיר הערות הנוגעות למהותו של פסק הבוררות וזאת, מבלי להתערב בשיקול דעת הבורר ותוכן החלטתו כאמור בכלל 27 לכללי ה – ICC:
"Article 27
Scrutiny of the Award by the Court
Before signing any Award, the Arbitral Tribunal shall submit it in draft form to the Court. The Court may lay down modifications as to the form of the Award and, without affecting the Arbitral Tribunal's liberty of decision, may also draw its attention to points of substance. No Award shall be rendered by the Arbitral Tribunal until it has been approved by the court as to its form."
לאחר בחינת בית הדין היושב בפריס את טיוטת פסק הבוררות במעמד נציגים בכירים בבית הדין ממדינות רבות על פני הגלובוס, המתכנסים מדי חודש, ניתנים זה אחר זה פסקי בוררות ראויים.
פסקי בוררות אלו עומדים כעניין שבשגרה בכלל המבחנים הנדרשים לאישורם בבתי המשפט בכפר הגלובלי כפסקי דין. כפועל יוצא, נהנים מכך בעלי הדין, היועצים המשפטיים, בתי המשפט והקהילה כולה.
כללי הבוררות של ה – ICC ואכיפת פסק הבוררות בישראל
כללי הבוררות של ה – ICC מציעים כללי בוררות התואמים את ציפיות הלקוחות והפרקליטים המייצגים אותם. עיון בכללים אלו מלמד עד כמה ראוי כי תיערך התאמה של כללי הבוררות הנוהגים גם בישראל:
- הבטחת מניעת ניגודי עניינים של בוררים באמצעות הליכי גילוי אקטיביים[8].
- קביעת מקום הבוררות, שפת הבוררות והחוק העל עליה באין הסכמה בין הצדדים מראש.
- חובת עריכת כתב סמכות[9] על ידי הבורר המגדיר את סמכויותיו ומפרט, בין היתר, את תביעות הצדדים, נושאים המחייבים הכרעה, נהלים הנוגעים לייעול דרכי אכיפת פסק הבוררות, סמכותו של הבורר לפעול כמפשר ידידותי ועוד – בדרך זו מוסדרים נהלי הבוררות ויוצרים הליך יעיל.
- לוח הזמנים לניהול הליך הבוררות; ארכה מחייבת הגשת בקשה מיוחדת ומנומקת של הבורר לבית הדין.
- תהליכי הוכחות ודרכי הכרעה.
- חובת נימוק פסק הבוררות.
- חובת אישור טיוטת פסק הבוררות טרם חתימתו על ידי בית הדין.
- שכר טרחה סביר המתמרץ ניהול הליכים יעיל.
- הוראות הנוגעות לאכיפת פסק הבוררות.
לעניין אכיפת פסק הבוררות יש לציין כי ישראל נמנית על המדינות אשר אימצו את אמנת ניו-יורק בדבר הכרתם ואכיפתם של פסקי בוררות חוץ מיום 10 לחודש יוני בשנת [10]1958. סעיף 6 לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1958 וקבע הסדר ברור עפי"ו כעניין שבשגרה יעוכבו ההליכים בבית המשפט האזרחי על מנת לאפשר את הליך הבוררות על-פי הסכם:
"בית המשפט של מדינה מתקשרת, שעה שהובאה לפניו תובענה על עניין שלגביו עשו בעלי הדין הסכם במשמעות סעיף זה, יפנה את בעלי הדין לבוררות, לפי בקשת אחד מהם, זולת אם הוא מוצא שהסכם האמור בטל ומבוטל, או משולל כוח פעולה או איננו בר ביצוע."
ההוראה המשלימה בחוק הבוררות לעניין זה הנה סעיף 29א לחוק הדן בפסק בוררות חוץ וקובע כי הטיפול באישור או ביטול פסקי בוררות חוץ כאשר חלה אמנה בין-לאומית כאמנת ניו-יורק ייערך בהתאם וכפוף להוראות אותה אמנה – אפשרות תקיפת פסק הבוררות על פיה מצומצם בהשוואה להוראות החוק הישראלי.
ניסוח סעיף בוררות חוזי
מוסד הבוררות של ה – ICC אף ניסח תניית בוררות בין-לאומית המפנה את בעלי הדין להסכם למוסד זה:
"All disputes arising out of or in connection with the present contract shall be finally settled under the Rules of Arbitration of the International Chamber of Commerce by one or more arbitrators appointed in accordance with the said Rules"
יחד עם זאת, להערכתנו, יש להסדיר מראש בסעיפי בוררות בחוזים מסחריים בין-לאומיים את הנושאים הבאים כדי לייעל את תהליך הבוררות ולחסוך בעלויות מיותרות:
- מקום הבוררות; 2.שפת הבוררות; 3. החוק שיחול על הבוררות וככל הניתן גם כללי פרוצדורה ליישום בה; 4. לאום הבורר; 5. ייצוג בהליכים המשפטיים.
הסכמה בשלב החוזי, ניתן לומר ה"חברי" בין הצדדים, של הבנות אלו יחסכו לאחר מכן התדיינויות באשר לסעיפים טכניים אלה אשר בעת משבר עלולים להפוך להיות למוקד המחלוקת. באין הסכמה בין הצדדים מוסמך בית הדין כאמור להכריע בסוגיות אלה על פי הבוררות על פי קריטריונים אובייקטיביים. כך לדוגמה, יבחן בית הדין את נסיבות הסכסוך ושפת החוזה בהכרעתו מה תהא שפת הבוררות. ברי כי קביעת מקום בוררות סמוך לישראל, שפה אנגלית, החלת חוק ידידותי לדין הישראלי וקביעת לאום בורר הדוברת את השפה האנגלית עשויים להקל על הפרקליט הישראלי בעת ההתדיינות.
סוף דבר
הליך הבוררות הנו הליך חשוב ומקצועי. רבים מכללי הבוררות של ה – ICC אפשריים גם בבוררות בישראל: חובת הנמקה של פסק הבוררות, קביעת כלי גילוי נאות בהסכם הבוררות, ניסוח כתב סמכות אשר יתרום לייעול תהליך הבוררות ועוד. כל אלו עשויים להקנות לבעלי הדין ופרקליטיהם הליך בוררות מקצועי כבר כעת ולחסוך את הצורך בהמתנה לתיקוני חקיקה ופרשות ארוכות ומייגעות הנוגעות לאישור וביטול פסקי הבוררות. אפשר גם אחרת.
[1] יו"ר הוועדה לבוררות וגישור בלשכת עורכי הדין בישראל, מחוז תל-אביב ומרכז, חבר בוועדת הבוררויות הבין-לאומית, ICC – ישראל ומרצה לבוררות הסכמית ובין-לאומית באוניברסיטת תל-אביב.
[2] יו"ר וועדת הבוררויות הבין-לאומית, ICC – ישראל וחבר בבית הדין הבין-לאומית לבוררויות של ה – ICC בפריס, יו"ר
משותף לוועדת יחסים בינ"ל בלשכת עוה"ד בישראל ומרצה בכיר באוניברסיטת בר-אילן.
[3] ראה פסק הבוררות שניתן מאת כב' השופט י. מלץ (בדימוס) (ז"ל) בעניין הפ 276/06 ג'ני ואלי ארוך נ' אילנות בטוחה –
בית השקעות בע"מ ואח' והדיונים בגינו.
[4]ראה סעיף 1 לכללי הבוררות של ה – ICC בנוסחם האחרון משנת 1998:
The International Court of Arbitration (the “Court”) of the International Chamber of Commerce (the “ICC”) is the arbitration body attached to the ICC. …The function of the court is to provide for the settlement by arbitration of business disputes of an international character in accordance with the Rules of Arbitration of the International Chamber of Commerce (the “Rules”)…”
[5]ראה כללים 8 ו – 9 לכללי ה – ICC.
[6]ראה כלל 24 לכללי ה – ICC.
[7]ראה כלל 11 לכללי ה – ICC.
[8]ראה לעניין זה את כלל 17 לכללי ה – ICC:
"Article 7 – General Provisions
- Every arbitrator must be and remain independent of the parties involved in the arbitration.
- Before appointment or confirmation, a prospective arbitrator shall sign a statement of independence and disclose in writing to the Secretariat any facts or circumstances which might be of such a nature as to call into question the arbitrator's independence in the eyes of the parties. The Secretariat shall provide such information to the parties in writing and fix a time limit for any comments from them…"
[9]ראה סעיף 18 לכללי ה – ICC.
[10]האמנה בת תוקף בישראל מיום 7.6.1959.
