פרוטוקול ישיבת ועדת חוקה חוק ומשפט בכנסת מיום 3.6.2008 בנושא הצעת חוק הבוררות

הפרוטוקול פורסם באתר כנסת ישראל: http://www.knesset.gov.il/protocols/heb/protocol_search.aspx


הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 555

מישיבת ועדת חוקה, חוק ומשפט

יום שלישי, כ"ט באייר התשס"ח (03.06.2008), בשעה 08:30

סדר היום: הצעת חוק הבוררות (תיקון מס' 2) (ערעור על פסק הבוררות), התשס"ח-2007, של חה"כ גדעון סער, חה"כ עמירה דותן (פ/1865). הכנה לקריאה שנייה ושלישית – דיון.

נכחו:

חברי הוועדה:

מנחם בן ששון – היו"ר

יצחק לוי

גדעון סער

מוזמנים:

השופט אורי שטרוזמן

ד"ר דפנה קפליוק

עו"ד יעקב פרידגוט

עו"ד עודד רביבו – משרד עורכי הדין פישר, בכר, חן ווייל אוריון

עו"ד רונן סטי – עו"ד שמתעסק בבוררות

ישראל שמעוני – עו"ד שמתעסק בבוררות

ד"ר פרץ סגל – משרד המשפטים

עו"ד מרדכי מירוני – לשכת עורכי הדין

עו"ד לאה רקובר – הנהלת בתי המשפט

אבי פרידמן – מנכ"ל לשכת רואי החשבון

עו"ד דליה רבין

ייעוץ משפטי:תמי סלע

מנהלת הוועדה: דורית ואג

רשמת פרלמנטרית: מיטל בר שלום

 

הצעת חוק הבוררות (תיקון מס' 2) (ערעור על פסק הבוררות), התשס"ח-2007, של חה"כ גדעון סער, חה"כ עמירה דותן (פ/1865). הכנה לקריאה שנייה ושלישית – דיון.

היו"ר מנחם בן ששון:

שלום, אני פותח את ישיבת הוועדה. השאלה שתעמוד במרכז הדיון שלנו היום, היא שאלת ההליכה לבית המשפט, אפשרות הערעור לבית המשפט. הטרחנו את השופט שטרוזמן לשם כך, וזו השאלה שתעמוד במוקד הדיון היום. לצדה, ישנן עוד שאלות של סעיף 24 בחוק שנוגע לעילות כאלה ואחרות: עילות ביטול ועילות ערעור שקיימות היום. לצד זה אנו רוצים לחדד את מה שהוגדר כסדרי הדין. אם אני אגיד סדרי הדין אני אחטא אולי למונח המקצועי, אבל הכוונה היא שהגדרנו לעצמנו סדרים מסוימים כמו פרוטוקול, כמו הקלטה, כמו רישום, כמו הכרזה מראש. אלה הם הדברים שנמצאים על אחד מארבעת הצירים של הדיון היום.

את הדיון נתחיל בשאלה, מה המחיר של אפשרות ערעור. אני אגיד את שני הכיוונים המאוד כוללים, והיועצת המשפטית תחדד ותציג בפנינו את האופציות. מצד אחד אתה לא רוצה להטיל את העומס על בתי המשפט, ולשם כך יצאת לבוררות. לא רק זה, אלא שרצית ליצור הליך יעיל וסופי. מן הצד השני, למדנו כי רבים אינם מגיעים אל ההליך הזה. העובדה שהציבור מצביע ברגליים וכל פעם אנו מקווים תקווה מחודשת ומציעים הצעה מחודשת, אין בה די. אנחנו יודעים שהמתדיין העיקרי, ממשלת ישראל, מדיר את רגליו מחדרי הבוררות. בשיחה עם היועץ המשפטי לממשלה, אמר לי היועץ שהסיבה היתה שאין ערעור, ואם תהיה אפשרות ערעור הממשלה תיכנס למהלך. זה דבר שהוא קוסם מבחינתי, משום שהוא בבת אחת יזניק לא רק את הנראות של מוסד הבוררות אלא הוא יעשה, בצו או בהנחיה של מי שיש לו שליטה במערכת, את מה שלא הצלחנו לעשות במשך 60 שנה. אני לא אומר שכל דבר ייכנס. אני לא רוצה לפתוח את כל השערים. כל המהלך צריך להיות מהלך מדוד, אבל הפיתוי בהליכה למהלך שיש בסופו כניסה מאסיבית של הממשלה אל מהלך הבוררות הוא בהחלט מצדיק את החזרתו של הנושא לסדר היום. אמרנו זאת בפעם הקודמת, ובזה אנו פותחים.

תמי סלע:

נטיית הוועדה בישיבה הקודמת, היתה כן לאפשר פנייה לבית המשפט לצורך תיקון טעויות בפסק הבוררות באחת משתי חלופות. לקראת הישיבה הזו ההנחיה היתה להביא חלופות להצעות האלה. חלופה אחת היא דרך ערעור לבית המשפט. החלופה השנייה היא עילת ביטול נוספת, שתאפשר במפורש תיקון של טעות ביישום הדין על ידי הבורר. מהתגובות שקיבלתי הבנתי שהחלופה של עילת ביטול היא פחות מועדפת, ואם רוצים לאפשר פנייה לבית המשפט במצב כזה אז הדרך של ערעור היא הדרך העדיפה.

גדעון סער:

הוועדה לא החליטה ללכת לכיוון הזה.

תמי סלע:

יש שאלה עקרונית, האם בכלל לאפשר את המודל הזה. בתוך השאלה הזו יש תת שאלות משמעויות. אני אמנה חלק מהן. בהנחה שיש ערעור כזה, האם זה ערעור בזכות או ברשות? האם הערעור אפשרי בכל עילה או רק בשאלה משפטית.

גדעון סער:

הנוסח כאן לא תואם איתי. הצעת החוק היא שלי עד כמה שאני זוכר.

היו"ר מנחם בן ששון:

לקראת הקריאה השנייה והשלישית ההצעה היא של הוועדה.

גדעון סער:

אז זו הצעה שחטפתם אותה.

היו"ר מנחם בן ששון:

לא. אלה סדרי הדיון בוועדה. אני אתחיל את הדיון כאילו אנו מתחילים אותו. בדיון הקודם הזכרתי, שהיועץ המשפטי ינחה את הממשלה כמתדיין ללכת לבוררויות, וזו פתיחה של אופק חדש ומיוחד. הפיתוי הזה מצדיק בדיקת אפשרות של ערעור ברשות לבית המשפט.

גדעון סער:

מי יכול להגיש הצעת חוק? יש כללי משחק בבית הזה לגבי הצעות חוק של חברי כנסת. מה שאמרת ברמה הפורמליסטית הוא נכון וניתן לעשייה, אבל יחד עם זאת לוועדה ולכל חבר כנסת בבית הזה יש את הכלים ללכת למסלול אחר. אני רוצה ללכת במסלול שבו הלכנו מלכתחילה, ושעבר בקריאה הראשונה בכנסת. לוועדת חוקה יש סמכויות משלה, ולכל חבר כנסת יש יכולת להגיש הצעות חוק פרטיות משלו. אפשר להיכנס למהלך הזה עם היועץ המשפטי, אבל כאשר באים לעשות שינוי כיוון מוחלט מהכיוון של הצעת החוק צריך לקבל את הסכמת המציע.

היו"ר מנחם בן ששון:

בישיבת הוועדה מה-24.02.2008 אמר חה"כ סער שהוא פתוח ונכון לשקול את ההצעות שהועלו במטרה לעודד את השימוש במוסד הבוררות, וכי לא ניתן להתעלם מעמדת היועץ המשפטי לממשלה כאמור.

גדעון סער:

לא נתתי את הסכמתי. אמרתי שאני מוכן לשקול.

היו"ר מנחם בן ששון:

זה בדיוק מה שאנחנו עושים עכשיו. אנחנו שוקלים עכשיו את הדברים. אדוני ישקול, ואם תגיד שאתה לא רוצה אנחנו נתחשב בדעתך.

תמי סלע:

ההנחיה היתה להביא לכאן חלופות, כדי שנוכל לדון בהן. לכן, הנוסח כולל את זה, והוא גם נשלח לחברי הכנסת.

היו"ר מנחם בן ששון:

אני מפנה את תשומת לבכם לעמוד 3 סעיף 29א.

תמי סלע:

כרגע הסעיף המוצע כולל הרבה מאוד מסננות, שאמורות לאפשר לבית המשפט שיקול דעת האם לקבל את הערעור, לצמצם את עילת הערעור, כדי לא להגיע למצב של הצפה בפניות והעמסה על בית המשפט. הדברים שנכנסו פה זו עילה של צדדים שהתנו שהבורר אמור לפסוק על פי דין. רק אז הם יכולים להסכים שהפסק יהיה נתון לערעור. דבר שני, זו רשות בית המשפט. העילה היא, רק אם נפלה טעות בולטת ביישום הדין על ידי הבורר והיא עלולה לגרום לעיוות דין לצדדים. מדובר בכל מיני דברים המצמצמים פה את ההתערבות של בית המשפט בבוררות. לפי הנוסח המוצע, ערעור כזה מוגש לבית משפט מחוזי, שהיום הוא בית המשפט הדן בענייני בוררות לפי חוק הבוררות, מה שגם אומר שלכל היותר יש עוד ערכאה אחת שגם היא תהיה ערעור ברשות, וזה גם המצב הקיים היום. כאשר מוגשת בקשת ביטול של פסק בורר, היא מוגשת למחוזי ויכול להיות על זה עוד שלב אחד של ערעור.

בעניין הזה יש הבדלים מול העמדה שהציג שר המשפטים. לפי עמדתו הערעור צריך להיות ערעור בזכות, ללא הגבלת עילות, כאשר הסמכות צריכה להיות או לבית משפט שלום או לבית משפט מחוזי, לפי סכום הסכסוך. יש פה כל מיני דברים שהם משמעותיים לעניין ההיקף של הערעורים וההשפעה של הדברים.

יש עוד שאלה של היחס בין ערעור לבין בקשת ביטול לבית המשפט. בהצעה של שר המשפטים מוצע, שאם יש אפשרות לערעור לא תהיה אפשרות להגיש בקשה לביטול פסק הבורר, וזה כמובן קשור לשאלה מהן העילות לערעור. אם העילה לערעור היא רק שאלה משפטית ורק טעות ביישום הדין, אז אני לא יכולה לוותר על עילות הביטול שמדברות על פגיעה בכללי הצדק הטבעי ופגיעה בתקנת הציבור. אם אני פותחת את הערעור בכל עילה, אז יש הגיון להגביל את עילות הביטול. השאלה הראשונה היא, האם בכלל כדאי שיהיה ערעור לבית משפט.

השופט אורי שטרוזמן:

אני מודה ליו"ר הוועדה על הזמנתי לישיבה, שלא התכוונתי להגיע אליה. עם כל הכבוד לחה"כ סער, ערעור בהסכמה על פסק בורר לא צריך חקיקה. להפך, הוא יכול רק להפריע למוסדות ששם כבר הערעור הזה מובנה. קבלת ההסכמה מראש של צדדים שעוד לא יודעים מה יהיה פסק הבורר, כמה יעלה להם הערעור, שלא רוצים לפגוע בבורר ולומר לו שהם פונים לבוררות בתנאי שיהיה עליו ערעור – ולא כל אחד יקבל את זה בנפש חפצה - זו בעיה. הנושא המרכזי בעיני, הוא האפשרות של אימון במוסד הבוררות. אין היום אימון במוסד הבוררות, כי אין ערעור בזכות. אם נפשט את זה בצורה הכי קשה, היום בורר יכול לשבת מספר שבועות בבוררות ולהוציא פסק דין: ראובן ישלם לשמעון מיליון שקלים בצרוף ריבית והפרשי הצמדה, בלי הנמקה ובלי זכות ערעור, כאשר המפסיד לא יידע מדוע הוא הפסיד. אנחנו יודעים מחכמינו ז"ל ומשולחן ערוך, שזכותו לשאול מהיכן דנתוני.

המדינה לא סתם הולכת לבוררות משום שאין עליה ערעור. היועץ המשפטי לשעבר, אליקים רובינשטיין במוסף ספרים של עיתון הארץ, כאשר היתה ביקורת על הספר שלי ושאלו אותו למה לא הולכים לבוררות, אמר שאין לנו ערעור וכי אנחנו מקסימום מוכנים ללכת לגישור. הצורך בערעור הוא יסודי. הנשיא שמגר, שדן בשאלה הזו כאשר היתה עתירה לבג"צ בעניין בתי המשפט הצבאיים ביהודה ושומרון וחבל עזה, כתב: קיומה של זכות ערעור מחזקת את יסודות ההגינות והסבירות שבהליך המשפטי. קיומה של ערכאת ערעור מאפשר בחינה נוספת וחוזרת של הכרעה שיפוטית, ויוצר בכך בקרה. אין בקרה שיפוטית-מעשית על הכרעת הערכאה הראשונה. על אף השוני שבין תפקידה המשפטי של הערכאה הראשונה לבין זה של ערכאת הערעור, יש בה בדיקה הדו שלבית, הביקורת השיפוטית והמעשית בזכות, כדי לחזק את יסוד הביקורת הבנויה על כפל השיקול. קיומה של ערכאת ערעור, שמעבירה תחת שבט הביקורת, משפיעה במישרין על אופן תפקודו של בית משפט של ערכאה ראשונה, והוא ללא כל ספק ישפיע על אופן תפקודו של בורר, שיידע שעיני השופט צופות על כל שלב ושלב בדרכו ולא רק שמא הוא נוהג שלא בהגינות מובלטת".

קיומו של הערעור מבטיח את אחידות ההלכה המשפטית. זה חשוב לבתי המשפט, אבל זה חשוב גם לבוררים. אליי מגיעות סוגיות של בוררות בדיני חוזים, פיצויי קיום, פיצויי הסתמכות. אלה סוגיות משפטיות שאנו לא נותנים להן פרסום, כי בוררות צריכה להיות בדלתיים סגורות. ההלכה המשפטית חשובה בנושא הזה, אם יש נושא של הדין.

לבסוף אומר הנשיא שמגר: "הערעור מחזק את קבלת הדין ואת הבנת צדקתה של ההכרעה. העמדת הטיעון המשפטי במבחנה של ערכאה נוספת עשוי להפחית אצל בעל הדין את התחושה המתסכלת לפי עצם טיבה בדבר מקריות ההכרעה". אני זוכר אנשים שיצאו מבוררויות ואמרו: אני לא מבין למה הפסדתי את מגרש החנייה שלי, אני לא יודע מדוע הפרדס נלקח ממני. זה לא רק הנושא של ההנמקה. אין מי שיבוא ויבקר את הבורר.

לדעתי, לכל אחד צריכה להיות זכות ערעור וברירת המחדל צריכה להיות הסכמה שלא הולכים לערער. אני נוהג לנמק את כל הפסיקות, אבל היה לי פעם מקרה בו אנשים באו אלי וביקשו שאני לא אנמק. הם לא רצו שכל מיני דברים שקשורים למס הכנסה יעלו על כתובים. ברירת המחדל צריכה להיות זכות ערעור. אנשים יכולים להסכים שלא לערער. אם מסכימים לערעור, אני לא בטוח שכל הוועדה צריכה לעסוק בזה. יכול להיות שזה נושא של תקנות. צריך לקבוע שהערעור יוכל להיות רק במקרה בו פסק הבוררות מנומק. הנמקה, לדעתי, צריכה להיות חובה. אומרים לי שלא כל אחד יודע לנמק. אמרתי: ינמק כאילו הוא כתב מכתב לבת זוגו, מדוע הוא החליט כך וכך באותו עניין שפעם הוא סיפר לה בארוחת הבוקר.

בנוסף, חייב להיות פרוטוקול. איך לרשום את הפרוטוקול? צריך להשאיר את זה לשיקול הדעת של הבורר והצדדים. כתבתי ליועץ השר, שאם היועץ המשפטי חושש ללכת לבוררויות כשתהיה זכות ערעור – ויש גם בעיה של תשלום לבוררים - הוא יכול להגביל את הבוררויות כך שפסק הבורר לא יעלה על 100,000 שקלים. אני חשבתי, שאם הבוררויות תהיינה פתוחות לערעור, חברות הביטוח ונושאים של רשלנות רפואית, שסותמים את בית המשפט, יכולים להגיע לבוררויות. חברות הביטוח וגם הנפגעים יידעו שיש זכות ערעור.

היו"ר מנחם בן ששון:

האם אתה לא חושש שאנחנו נקשה עוד יותר על מערכת בתי המשפט? הנטייה היא למצות הליך, ויש כאן אפילו הצעה ללכת לבית המשפט שלום. נניח שהם ילכו לבית משפט שלום ואחר כך לבית משפט מחוזי, וכך רצינו להועיל ונמצאנו מזיקים, כאשר נקודת המוצא של החקיקה היתה להועיל.

השופט אורי שטרוזמן:

לעניין בית משפט שלום - יש היום סמכות לבית משפט שלום בענייני בוררות, לרבות ביטול פסקי בורר, בתיקים שהועברו בהסכמה מבית המשפט השלום לבוררות. אני מאמין שיהיו הרבה יותר בוררויות. אם חברות ביטוח והיועץ המשפטי יפנו לבוררויות, הנטל הזה ירד מבית המשפט. שמיעת ההוכחות היא הקשה, ולא שמיעת הערעור. בנוסף, אני חושב שאנחנו צריכים לדאוג קודם כל לחקיקה צודקת. העומס בבתי המשפט צריך לרדת. השר יבטל הרבה מאוד מסדרי הדין, ובתי המשפט יפסיקו להתדיין על כל מיני דברים מיותרים כמו על טעם מיוחד, אם זו סמכות של בית משפט שלום או בית משפט מחוזי. כך עומס רב ירד.

גדעון סער:

אני רוצה לומר, שנודע לי על קיום הישיבה במקרה מאחד המשתתפים בחדר, כאשר הייתי באיל. היא לא תואמה איתי. כאשר מכינים נוסח, צריך לדבר עם המציע. זה לא במקום כל הגורמים האחרים, אבל זה גם חשוב. אני חושב שאם היה מדובר בהצעת חוק של אדוני, הרגישות שלו לא היתה פחותה משלי.

היו"ר מנחם בן ששון:

ודאי. נשמע גורמים נוספים. ד"ר פרץ, בבקשה. אני מבקש לא לרדת לפרטים. אם תספר לי ששוחחת עם היועץ המשפטי לממשלה והוא אמר כי מחצית מן התיקים יועברו לבוררות, הדברים יישמעו באוזן קרויה.

פרץ סגל:

ברשותך אני אתייחס לדבריו של השופט שטרוזמן, ואחר כך אני אתייחס לשאלה האחרונה שלך. באשר להצעה שהחוק יקבע שבכל מקרה תהיה זכות ערעור לבית המשפט אלא אם כן הצדדים החליטו אחרת, אני יכול לומר שזה שינוי רדיקלי מאוד במצב ובתפיסת הבוררות. עד כמה שידוע לי, ברחבי העולם לא מקובל כעניין שבשגרה שבוררות, שמראשיתה לא נועדה להתברר במערכת בתי המשפט, נקבעה לגביה נורמה שערעור עליה יוגש באופן אוטומטי למערכת בתי המשפט. זה שינוי כיוון גמור למהות חוק הבוררות, וזאת הצעה מאוד מרחיקת לכת. גם ההצעה שמונחת לפנינו היא די מרחיקת לכת, בייחוד לאור ההרחבות שמציע שר המשפטים. ההצעה שזה לא יהיה כמו באנגליה, כפי שהצענו בנוסח הקודם, אלא רק במקרה בו בית המשפט השתכנע כי אמנם נגרם עיוות דין, אלא בכל מקרה באופן אוטומטי. זו הרחבה גדולה מאוד, ואני חושש שזה יהווה פגיעה במהות מוסד הבוררות. זה מה שנקרא בארצות הברית: שכור לך שופט. אני לא חושב שמבחינת טיב מוסד הבוררות זה יעזור. צריך להבין, שזה רק כדי לתקן טעות שנפלה ולא כעניין שבשגרה. קביעת נורמה כזו הופכת את זה לעניין שבשגרה. אם הצדדים לא החליטו אחרת, הולכים לערעור. זה מנוגד למהות מוסד הבוררות, וזו הצעה מרחיקת לכת. כפי שציינת, יכול להיות שתהיינה השלכות רבות לכך על מערכת בתי המשפט. נראה לי שזה מאוד מרחיק לכת.

לגבי העמדה של המדינה - צריך להבין שמדובר פה לא רק בעניין טכני אלא בעניין של תפיסה. המדינה רגילה להתדיין בבתי משפט. כרגע מונחות בפני היועץ המשפטי לממשלה טיוטה של ההנחיה שלו, שבאה לשנות את המגמה, לפתוח את האפשרות שהמדינה תפנה יותר לבוררויות. זה דבר שלא יכול להיעשות בבת אחת. נראה איך היועץ המשפטי לממשלה יחליט בעניין הניסוח, עד כמה הוא יהיה נוטה לעניין הזה. אלה דברים שעדיין נדונים, אבל זו המגמה באופן כללי.

דליה רבין:

השאלה היא, האם מתן זכות ערעור ישנה את העמדה של המדינה.

היו"ר מנחם בן ששון:

התשובה שאני קיבלתי, היתה כן.

פרץ סגל:

היועץ המשפטי לממשלה אמר, שתהיה נכונות רבה יותר מטעם המדינה.

היו"ר מנחם בן ששון:

השאלה שאני שואל היום היא שאלה כמותית. לפי הבנתי, אין טעם לחוקק את הסעיף הזה, אין טעם להסתכן בזכות ערעור למרות כל מה שנאמר על ידי השופט שטרוזמן, אם לא נשנה שינוי מהותי את התנהגות המדינה. התנהגות המדינה היא שטר ששוברו בצדו. אתם צריכים להביא תפיסת עולם, טיוטה של הנחיות של היועץ, בה ידיעה לגבי הנפח עליו אנו מדברים. אם אתה אומר: במקצת, הדברים יהיו בשוליים ולא בוצרה משמעותית, אני לא אתמוך במהלך כזה. גם ככה התחושה היא, שהמהלך הזה יסבך ויעכב את החוק. לעכב את החוק בשבוע זה לא אסון, אבל להטיל עוד עומס על בתי המשפט זה אסון. יש היגיון במהלך, שיש לו שובר פתרון.

פרץ סגל:

יש במשרד שתי גישות. הגישה שלי היא הגישה הליבראלית יותר, שנוטה לבדוק כל מקרה לגופו, כאשר הבוררות לא פחות שקולה מאשר אמצעים אחרים ליישוב סכסוכים, בין אם זה בהתדיינות ובין אם זה גישור. צריך לעשות בחינה של כל תיק ותיק, לפי המאמר המפורסם של פרופ' סנדר שאמר: להתאים את מנגנון יישוב הסכסוכים למקרה.

גדעון סער:

מי יהיה הגורם הבוחן? היום זה מותנה באישור יועץ. האם יורידו את הדרג כך שפרקליט מחוז יוכל לקבל החלטה על בוררות?

פרץ סגל:

הדברים הולכים לכיוון הזה, אבל ישנה גם גישה שנייה.

היו"ר מנחם בן ששון:

מה הגישה השנייה אומרת?

פרץ סגל:

הגישה השנייה נוטה יותר למצב הנוכחי, כאשר היא מגבילה יותר את הפנייה לבוררות. היועץ המשפטי לממשלה עצמו יצטרך להחליט בשאלה הזו. אני יכול לומר, שיש שינוי כיוון. לגבי השורה התחתונה עוד לא הגענו. הדברים האלה הונחו בפניו עד סוף החודש שעבר. אני מניח שבימים הקרובים הוא יגיע לכך, כך שבזמן קרוב נוכל לדעת את ההחלטה.

היו"ר מנחם בן ששון:

אם זה הולך לאפיק השני, אין נקודת התחלה. כלומר, אין דיאלוג על הנושא.

פרץ סגל:

אני אביא את הדברים בפני היועץ המשפטי לממשלה. אני רוצה גם לציין, כי זו לא רק עמדת היועץ המשפטי לממשלה ללכת בכיוון הזה. שר המשפטים מאוד נוטה לכיוון הזה. צריך להביא בחשבון את העובדה, שזו המדיניות של שר המשפטים וגם לו יהיה מה לומר בנושא הזה.

היו"ר מנחם בן ששון:

כל אלה הן אמירות רקע. אני מתלבט, וההתלבטות שלי היא לא שאלה ערכית בלבד. השופט שטרוזמן הציג את זה כשאלה ערכית, ואני מוכן להסכים איתה עם מצב בתי המשפט היה שונה. אני חושב, שגם אם לא נעשה תיקון בנוגע לערעור עדיין יש לחוק מקום, ולו בהתוויית דרך התנהלות ותיקון קלקלות שלא היו קודם בסעיפי הערעור.

ישראל שמעוני:

אנחנו התחלנו עם מסגרת של בוררות הסכמית בלבד. אני חושב, שזה מיותר לקחת את הקולב הזה ולהעמיס עליו עוד. בהחלט שיש עוד רעיונות ועוד תיקונים לחוק הזה, אבל אני מציע שאנחנו נתמקד בהצעה המקורית של בוררות הסכמית עם ערכאת ערעור.

היו"ר מנחם בן ששון:

זו תשובה פורמאלית. אני שואל, האם יש לכם דעה ערכית? האם לפי דעתכם ראוי לפתוח דיון בסוגיה הזו או לא?

רונן סטי:

כאשר יצאנו לדרך בשנת 2004, הצעת החוק הלכה בכיוון של בוררות הסכמית בלבד. הנחת העבודה היתה שלא ניתן להעמיס יותר על בתי המשפט. זה לא לעניין. די בכך שנזכר בדיון הקודם שנכחנו בו, שבו כולנו הבנו שהזמן לדיון בערעור לוקח לפחות שמונה חודשים. זה זמן שאפשר לסיים בו גם את הבוררות וגם את הערעור. אני מסכים עם אדוני יו"ר הוועדה, שאם המדינה תשנה מדרכה, תעלה על המסלול של בוררות ותסיר את ההתנגדות למסלול הזה, ראוי שבחוק יתאפשר הערעור המשפטי. יחד עם זאת, צריך לומר שרוב בקשות הביטול המוגשות לבית המשפט נדחות. מה הסיבה? הסיבה היא שמנסים לערער על הפסק, ובלא מוצא מנסים לבטל אותו.

היו"ר מנחם בן ששון:

אם אתה זוכר, התלבטנו אם לרכז את סעיף 24 בכמה ראשי פרקים מרכזיים, ונטייתנו היתה לא לעשות זאת. אמרנו אז, כי האמירה הפרטנית היא אמירה שהיא חדה מאוד, אתה תוכל להיכנס אך ורק בשערים הצרים הללו.

רונן סטי:

הרשימה היא סגורה. אני מבקש לציין, שלצערי הדיון האחרון לא היה ידוע לי ולכן לא הייתי נוכח בו. אני רוצה לומר, שאם הולכים על המסלול של הערעור לבית המשפט, ראוי שהביטול יעבור למצב של רשות ולא יישאר כמצב של זכות. בעניין הזה משרד המשפטים התקדם וצמצם את העילות.

יש עוד מוצא בעניין הביטול. יש שתי עילות ביטול הנוגעות להשלמת הנמקה או להשלמת הכרעה, שמשום מה לא הוכרעה. ברוב המקרים כאשר מגיעים במסלול הזה לבקשת ביטול, בית המשפט מחזיר את הפסק לבורר כדי שינמק או כדי שישלים את הכרעתו. כך נוצר ביזיון לבורר

וגם בעיה מבחינת לוח זמנים. הצדדים כולם מתוסכלים. זה דבר שהצגנו בנייר העבודה שלנו מהראשון ביוני.

היו"ר מנחם בן ששון:

רציתי לומר שמישהו כתב את זה. אני מכיר את הטענה הזו.

רונן סטי:

לדעתי, אם כבר הולכים למסלול ערעור, שהוא מסלול נכון, צריך לצמצם או להתנות את עילות הביטול ברשות.

היו"ר מנחם בן ששון:

זה מופיע אצלכם בעמוד השני בסעיף 3 לדיון היום.

יעקב פרידגוט:

לדעתי, כל זמן שנושא הבוררות הוא ברשות אותה נטייה שיש לבעלי הצדדים להתדיין לא תשתנה. אני ניסחתי הצעת חוק בנושא של בוררות חובה בנושאים מסוימים, ואני אנצל את הזכות שהיו"ר נתן לי להפיץ אותה באתר הוועדה. נחזור לשאלה שאדוני העלה. צריך לזכור תמיד את הרקע של הבעיה אותה רוצים לפתור. אם רוצים להוסיף זכות ערעור, התוצאה תהיה שיוסיפו על העומס הקיים עוד עומס. לכן, זה ודאי פסול. מה כן הייתי עושה? הייתי מוסיף סעיף או במסגרת סעיף 24 אומר: שאם הצדדים לבוררות הסכימו שהבוררות תהיה על פי דין ומנומקת, תהיה אפשרות לערער על פסק הבוררות בפני בית המשפט, אבל לא כערעור בזכות אלא כערעור ברשות.

היו"ר מנחם בן ששון:

זו באמת אחת האופציה.

תמי סלע:

זו ההצעה.

יעקב פרידגוט:

אם זאת ההצעה, כיוונתי לדעת גדולים. אותם אלה שבאים ואומרים שהם נמנעים לפנות לבוררות משום שמישהו יכול לשלוף פסק לא מנומק, יוכלו ללכת לבוררות עם אפשרות לערער. נשמע איך היועץ המשפטי לממשלה מגיב אחרי ההצעה הזו, האם הוא ינחה ללכת לבוררות כזו או לא. אם לא, אז כל ההצהרות של לשכת היועץ המשפטי הן מהשפה לחוץ.

אבי פרידמן:

את תמצית העמדה שלנו העברנו בעוד מועד. אני מבקש לציין, שלשכת רואי החשבון תמכה בשלב שבו יש להקים ערכאת ערעור על ידי בורר. הנימוק היה בעיקר פסיכולוגי. במאמר מוסגר אני מבקש לציין, שאיגוד לשכות המסחר ולשכת התיאום מנהלים איתנו כבר שלוש שנים סוג של משא ומתן או דיאלוג, להסכים למהלך הזה בהתנדבות. המהלך הזה מופעל בהתנדבות כבר שנתיים, ולא ראינו שהוא פתר את הבעיה או שהוא הביא איזשהו מזור.

גדעון סער:

איזה מהלך?

אבי פרידמן:

מהלך של ערכאת ערעור על ידי בורר בהתנדבות, כאשר הצדדים מסכימים מראש.

יצחק לוי:

איזה מזור חיפשת?

אבי פרידמן:

חיפשנו מזור לטענה, שהרבה נמנעים מלהגיע להליך הבוררות.

דליה רבין:

זה לא פרץ את המחסום.

אבי פרידמן:

זה לא פרץ את המחסום. בסך הכל צריך להבין, שאנחנו מבחינים בין שני סוגים של בוררויות. בוררויות קטנות באופן יחסי, שאינן משנות את מצבו המהותי של אחד הצדדים, היינו חברה, דברים קטנים בהם אנשים מחפשים פתרון מהיר למגוון האוכלוסיות: מסחריות, דתיות וכו', אלה המחפשות פתרון מהיר לא בהתאם לדין ולא בהכרח על ידי אדם שהשכלתו משפטית. אני קצת חצוי, מפני שאני עורך דין שמייצג את עמדת הלשכה.

אנחנו תמכנו באותה גישה שאומרת: ערכאת בורר כן. אני לא מכיר יועץ משפטי סביר, שלא יאמר ללקוח שלו: בוא נבטיח את עצמנו באמצעות הוספת אותו מנגנון שיבטיח לנו את האפשרות לערער אחר כך בבית משפט. התוצאה המיידית של מהלך כזה היא, שמלכתחילה כל הדיון יצטרך להתנהל על בסיס הדין, על ידי אנשים שייחוד המקצוע מאפיין אותם ורק הם יכולים לנהל. למעשה, נמצאנו פוגעים באותה מערכת.

אני גם מעלה תמיהה, מפני שהעילה העשירית בסעיף 24 לחוק נותנת את התשובה המשפטית. הראייה היא, שחברת כלל הסתדרה גם בלי התיקון הזה, והיא מצאה את הדרך לערער. יחד עם זאת, בתי המשפט עצמם מצאו שיש להם קושי עם תביעות קטנות ובנו מנגנון של תביעות קטנות, ששם יש הגבלה בסכום ומנגנון ערעור שלא כל אחד יכול בדרך קלה להיכנס לתוכו, אלא באישור מיוחד של בית המשפט המחוזי. מה שקורה, הוא שיש הליך שבו אזרחים שיש להם תביעות קטנות מוצאים את הדרך. גם כאן צריך לחלק את הדברים. ממילא התביעות הגדולות והכבדות הולכות לבעלי מקצוע, לשופטים בדימוס וכו'. לכן, אנחנו מציעים לקבוע שרק מסכום מסוים, שעלול להיות מהותי לגבי חייה ומהלכה התקין של חברה או של גוף, תינתן האפשרות הזו. עד לאותו הסכום לא תינתן האפשרות הזו, אלא אפשרות של ערכאת ערעור על ידי בורר.

היו"ר מנחם בן ששון:

זאת הצעת החוק של החברים שבה אנחנו מדברים. אתה אומר לחסום את דלתי בית המשפט באמצעות סעיף 24.

אבי פרידמן:

סעיף 24 כן מאפשר את הפנייה לבית המשפט, והעובדה היא שמי שהיה צריך הגיע לשם.

מרדכי מירוני:

אני תמכתי במסלול של ערעור ברשות, כפי שזה מנוסח בסעיף 29א. אני רוצה לומר שני דברים לגבי ההערות שנשמעו כאן. אני חושב, שערעור בזכות זו הליכה קיצונית מדי. אנחנו צריכים להשיג פשרה בין הסופיות של פסק הבורר והמהירות, לבין זה שרוצים לתת יותר אימון במוסד הבוררות. לכן, הערעור ברשות הוא פשרה נכונה כדי להשיג את שתי המטרות האלה ואת שני הצרכים האלה. פתח לערעור בזכות יהיה דבר מאוד בעייתי. אני חייב לומר, שאני לא מבין את ההערה השנייה של משרד המשפטים, שניתן יהיה לערער רק על פסיקת בורר שעסק לפחות 10 שנים בעריכת דין.

היו"ר מנחם בן ששון:

אני הערתי הערה סרקסטית. אמרתי: זה חלק ממגמת הלשכה להעלות את רמת העיסוק. בין השאר על ידי גיל אם לא על ידי איכות.

מרדכי מירוני:

אבל למה משרד המשפטים תומך בדבר הזה? לפי זה, אי אפשר יהיה לערער על פסק בורר של שופט שמונה לדין. אני לא מצליח להבין מהיכן באה ההגבלה הזו. אני חושב, שיש בעיה בהצעה של הלשכה להגביל סכום, שכן חלק מהבוררויות יכולות להיות משמעויות ואינן קשורות דווקא בסכומים כספיים. למשל, הוצאה של חברות מאגודה שיתופית. זו דוגמא מצוינת שקשה לשים עליה תווית מחיר, והיא יכולה להיות מאוד משמעותית לגבי משפחה מסוימת או לגבי המושב בו עוסקים. הנושא הזה הוא טיפה בעייתי, ולכן הייתי משאיר את הדברים פתוחים ונותן לצדדים להכפיף את הדין המהותי. אם הם הולכים לרואי חשבון, הרבה פעמים הם לא רוצים להכפיף עצמם לדין המהותי, ולכן לא יעמוד להם אז המסלול המיוחד הזה והם יוכלו ללכת או למדרג ערעור פנימי, או להישאר במסלול הראשון של חוק הבוררות המקורי.

היו"ר מנחם בן ששון:

התחלנו לשאול שאלות על קוצו של יוד. אנחנו שואלים, האם בכלל. אני חושב שלא, אם הם לא באים עם נדוניה.

דפנה קפליוק:

אני עונה כן, אבל לא בזכות ולא ברשות אלא בהסכמה.

היו"ר מנחם בן ששון:

זה הסעיף הקיים היום.

דפנה קפליוק:

ההצעה כיום מדברת גם על הסכמה וגם על רשות.

היו"ר מנחם בן ששון:

את רוצה שנוריד את הרשות.

דפנה קפליוק:

אני רוצה שנוריד את הרשות, ושנבין שהמצב שאני מציעה אינו נורא אם אנו משווים אותו למצב הקיים במדינות אחרות. כדי להפוך את הבוררות לחלופה פופולארית או רצויה לפתרון סכסוכים, הצדדים צריכים ודאות. הם צריכים לדעת מה יהיה השלב הסופי. אם צדדים צריכים דיוק בתוצאה, כאשר דיוק בתוצאה מתאפשר על ידי ערכאת ערעור, מתן רשות ערעור לבית המשפט להכריע אם לתת רשות ערעור או לא, פוגע בוודאות הצדדים בעת שהם עורכים את הסכם הבוררות. נכון שהערעור יכול להידחות או להתקבל, אבל עצם מתן הסמכות לבית המשפט, לאשר או לא את הסכמת הצדדים, פוגעת בוודאות הצדדים. לכן, אני מציעה שמקום שצדדים קובעים שהבוררות תהיה לפי דין ובהסכמה שתהיה ערכאת ערעור, הרי שבית המשפט ידון בערעור על הפסק.

אם נשווה את המצב שאני מציעה למצב הקיים במדינות אחרות, נראה שההסמכה של בית המשפט או העומס שיוטל על בתי המשפט מצומצם הרבה יותר מאשר במדינות אחרות. בצרפת המצב הוא כמו שהשופט שטרוזמן מציע: ערעור בזכות על כל דבר. הדבר מובן שם, משום ששיטת המשפט הקונטיננטאלית מאפשרת ערעור כזכות לשמוע את הערכאה באופן מלא. זה לא המצב שלנו. באנגליה יש שני מסלולים. המסלול האחד הוא ערעור בהסכמה, כמו שאני מציעה, כך שבית המשפט חייב לדון בערעור. בנוסף לכך, החוק האנגלי מאפשר ערעור ברשות. אם הצדדים לא הסכימו על ערעור, יש לבית המשפט סמכות לאשר בקשה לערעור רשות על הפסק. מכאן, שההצעה שאני מציעה מצומצמת יותר מן ההצעה בצרפת ומן ההצעה באנגליה. כך גם בקנדה.

אם יש נדוניה, מה טוב. לא נערך מחקר אמפירי, אבל צריך לבחון מהו אותו מספר תקיים שפונים לבית המשפט במקום לבוררות משום שאין ערעור על פסק הבורר, לעומת המצב שיהיה אם נאפשר את הערעור. אותם תיקים שיפנו לבוררות ייגרעו מהערכאה הראשונה. אנו צריכים לבחון גם, האם ערכאת הערעור תוצף בערעורים. לצורך זה, אנחנו צריכים לקיים השוואה בין כמות הערעור הקיימת על הערכאה הראשונה, לעומת כמות הערעורים שתהיה קיימת על ערכאת הבורר, ואולי להוסיף לאותה כמות ערעורים את אותם ערעורים שיוגשו על בוררות שעכשיו היא לא לפי דין אבל בעקבות הערעור היא תהיה לפי דין. זה מאוד מורכב.

היו"ר מנחם בן ששון:

אילו היינו יכולים לערוך מחקרים עתידניים...

דפנה קפליוק:

זה מאוד מורכב. בארצות הברית יש מחקרים אמפיריים. עילות הביטול בחוק הבוררות הפדראלי מאוד דומות לעילות הביטול שלנו: אין אפשרות ערעור ואין ביטול פסק הבורר בשל טעות מהותית. המחקרים האמפיריים מראים, שהרתיעה של הצדדים לפנות לבוררות היא בעיקרה בשל החשש מחוסר הוודאות.

היו"ר מנחם בן ששון:

מר רביבו כתב מאמר על כך לא מזמן.

עודד רביבו:

הכותרת של המאמר היא, "עיון מחדש בהלכת אי ההתערבות בטעותו של בורר בדין". המאמר שלי יצא מנקודת הנחה שלא יהיה שינוי בחקיקה. על אף המצב הקיים, אני הצעתי לבתי המשפטי להתערב בטעויות של בורר בדין, בעילה הקבועה בסעיף 24(7). כמובן שדרך הערעור היא דרך המלך. אני תומך בגישה הרחבה, בזכות ובכל הערכאות.

אני אקדים הערה לגבי החשש שהעלו כאן גופים כמו הסתדרות הרופאים, היהלומנים וכו. אני חושב, שאין מקום לחששות שלהם. צריך לזכור, שכאשר אנחנו מדברים על ערעור אנחנו מדברים רק במצב שבו הבוררות כפופה לדין המהותי. לפי הבנתי, מי שדן שם בבוררויות הוא לא משפטן, ואני יכול להניח שהבוררויות שם לא כפופות לדין המהותי. לכן, מבחינתם המצב יישאר כפי שהוא היום.

אני מציע, שכאשר הצדדים קבעו בהסכם הבוררות שהבוררות תוכרע לפי הדין – וצריך לזכור שברירת המחדל היא בדיוק הפוכה בתוספת היום: אם הצדדים לא קבעו שום דבר, זה לא לפי הדין - אז תהיה זכות ערעור לבית המשפט. אני מציע, שהזכות הזו לא תוגבל לטעות בדין בלבד אלא תהיה על פסק הבוררות כולו. צריך לזכור, שיחולו פה כללי ערעור רגילים. בתי המשפט לא נוטים להתערב בממצאים שבעובדה אלא במקרים חריגים. לכן, אם תהיה טעות פטאלית של בורר, גם בסוגיה עובדתית, אני מציע שבית המשפט יבחן את זה.

אני מתנגד לרשות ערעור מכמה טעמים. אם נקבע רשות ערעור, הדיון יהיה בשאלה האם התקיימו התנאים לרשות ערעור או לא. על זה יוגש ערעור לבית המשפט המחוזי ולעליון, וידונו בענייני סרק במקום לבחון את פסק הבוררות עצמו. בנוסף, אני חושב שמתן רשות ערעור יפתח כאן פתח לפרשנויות על ידי בתי המשפט, ולא ירחק היום שתיקבע ההלכה שבענייני בוררות רשות ערעור תינתן רק במקרים נדירים. מי שעוכב אחרי הפסיקה יודע, שפעם בשבוע השופט דנצינגר בבית המשפט העליון כותב בפסקי דין, שאין להתערב בפסקי בוררויות. יש הנחיה מבית המשפט העליון, שכל ענייני הבוררות מועברים לשופט דנצינגר. יכול להיות, שכל מה שאנו מדברים עליו היום יגיע באיזושהי הלכה לבית המשפט העליון, שתקבע שבענייני בוררות לא תינתן רשות ערעור. אני חושב שבמקום לבזבז משאבי סרק על מבחנים פרוצדוראליים, צריך לקבוע שעל כל פסק

בוררות שנדון לפי הדין המהותי צריך שיהיה שופט שיבחן את הפסק לגופו על מנת לראות שלא נפלה בו טעות.

כאשר אנו מדברים על עומס בבתי משפט, אפשר לקבוע שתהיה זכות ערעור על ערכאה אחת בלבד. בית המשפט המחוזי יבחן את הפסק, ולא יהיה בר על העליון. המצב הזה הרבה יותר טוב מהיום. היום אין שום ערעור. צריך לזכור, שגם היום כל גוף שמפסיד הפסד כואב בבוררות הולך לבית המשפט המחוזי.

היו"ר מנחם בן ששון:

הוא קרא את המאמר שלך והוא הולך לסעיף 24(7).

עודד רביבו:

אני ראיתי את בקשת הביטול של כלל. היא מצאה 7 עילות למה לפסול את פסק הבוררות, בעוד שהיא רצתה למעשה לערער. אם היו מאפשרים לה לערער, היא היתה עושה את זה. צריך לזכור, שגם היום כל מי שמפסיד בבוררות הפסד כואב הולך בבקשה לביטול, מתקיים דיון בבית המשפט, וכאשר הוא מפסיד במחוזי הוא פונה לבית המשפט העליון. לכן, הערעור לבית המשפט המחוזי לא יגזול הרבה יותר משאבים מהדיון המתקיים היום בבקשת הביטול, אבל הוא יהיה ענייני.

היו"ר מנחם בן ששון:

לדעתי, אנחנו בשלים לסכם.

לאה רקובר:

חשבנו לקבוע לגבי הכשירות, שיידרש ניסיון של 10 שנים בעריכת דין או 10 שנות כהונה בשיפוט.

היו"ר מנחם בן ששון:

אנחנו לא שם. יכול להיות שבבת אחת נחליט שלושתנו שאנחנו לא רוצים לעסוק בזה, אנחנו לא רוצים לאפשר ערעור ברשות או בזכות אלא לחזור לנוסח המקורי שעבר בקריאה הראשונה.

לאה רקובר:

אם זה כך, אז בהמשך אני אתייחס לזה.

השופט אורי שטרוזמן:

רציתי לומר לגברת קפליוק, כי המדידה היא לא במספרי הערעורים אלא בזמן.

היו"ר מנחם בן ששון:

ודאי. אני חושב שגם היא התייחסה לשאלה. אדוני דיבר קודם על טיבו של דיון בערעור לעומת טיבו של דיון בתיק אחר.

השופט אורי שטרוזמן:

אני לא מעז לומר, שאני מתכוון לתת זכות ערעור גם כשלא מסכימים על דין מהותי. כאן אני במיעוט מבודד לחלוטין, ולכן אני רק רושם את זה לטובת הנצח.

היו"ר מנחם בן ששון:

זו היתה הערת שוליים לדברים של מר רביבו.

גדעון סער:

מערכת בתי המשפט נמצאת בקריסה מוחלטת. במהלך הדיון היתה לי תחושה, שהעובדה הזו לא נלקחת בחשבון. אנו מקיימים דיון תיאורטי על זכות הערעור, כמה היא חשובה במשפט הקונטיננטאלי וכמה היא חשובה בשיטה הזו. גם אני חושב שהיא חשובה.

אני אתחיל עם סיפור. אתמול פגשתי עיתונאי מרשות השידור. כאשר הייתי פרקליט צעיר בשנת 1997 התחלתי לנהל תיק תביעת דיבה שהוגש נגדו ונגד הרשות. אתמול הוא סיפר לי שיש פסק דין בערכאה ראשונה בבית המשפט המחוזי. כלומר, 11 שנים ניהלו תיק בתביעת דיבה בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

היו"ר מנחם בן ששון:

ועוד היד נטויה.

גדעון סער:

כמובן אם יוגש ערעור. מכיוון שמדובר בבית משפט מחוזי, מדובר גם בערעור בזכות שיעסיק גם את בית המשפט העליון שלנו. הלב נוטה אחר הדברים שאמר השופט. חוקים צודקים. הוא אפילו הוסיף, שבמקביל לחוקים הצודקים השר ישנה את תקנות סדר הדין וזה יפשט את ההליכים ויפחית את העומס. הלוואי והייתי יכול להבטיח גם לשנות את תקנות סדר הדין. אני לא יכול לקחת את ההימור, שאם נעשה שינויים כאלה ואחרים על ידי ההפניה לבית המשפט יבואו יותר לבוררות. אולי כן ואולי לא. בטוח שיהיו יותר הליכים בבתי המשפט בשלב הראשון. מה יקרה בטווח הארוך? זה ספקולטיבי. אני כמי שמרגיש אחריות, כמי שמוטרד מזה, לא רוצה לקחת על עצמי אחריות להגיע למצב שיגביר את העומס בבתי המשפט.

היו"ר מנחם בן ששון:

מה שעומד בסתירה למגמת ההצעה. אתה תשיג תוצאה הפוכה.

גדעון סער:

אני אשיג תוצאה הפוכה. לכן, אני רוצה להזהיר את עצמנו לקחת בחשבון את ההיבטים המעשיים. אנחנו לא מקיימים כאן דיון תיאורטי בלבד על השיטה הכי נכונה. אני לא רוצה לגלוש בחזרה מזירת הבוררות לזירת בתי המשפט. אם אני גולש חזרה לזירת בתי המשפט, אז לא רק שלא הועלתי אלא גם גרמתי נזק. לכן, אני רוצה לחזור למסלול המקורי. אני לא ממהר. אני מוכן לשבת אתך, אדוני היו"ר, ולדון בדברים לפני שנלך לכיוון של הצבעה. אני רואה שאנו מתחילים להתווכח על זכות ערעור או רשות ערעור, וזה בכלל הופך את כל מה שקיים היום בחוק הבוררות. אני מרגיש, שאנחנו לא יכולים לקחת את זה על עצמנו. אנחנו במצב מאוד קשה. זה מאוד מסוכן.

יצחק לוי:

הפתרון האמיתי לעומס הוא רק באמצעות בוררות חובה. כל התיקונים עליהם אנו מדברים כרגע נמצאים בשוליים.

היו"ר מנחם בן ששון:

עו"ד פרידמן מחייך.

יצחק לוי:

אני לא יודע למה הוא מחייך.

היו"ר מנחם בן ששון:

כי הוא דיבר על זה בישיבה הראשונה, שבה דנו בחוק.

יצחק לוי:

בוררות חובה היא בוררות שלוקחת נתח גדול של תיקים עד סכום מסוים, כאשר בית המשפט מעביר אותם על פי כללים ברורים. אז אתה יכול לרווח את מה שקורה בבתי המשפט בצורה משמעותית. גם היכולת של התיקון של חה"כ סער לבוא ולרווח את העומס מערכת המשפט, היא קטנה. אני חושב, שזו לא הסיבה לתיקון. התיקון הזה בא לתת הרגשה של יותר צדק, אבל הוא לא בא לפתור בעיה מהותית בבתי המשפט.

גדעון סער:

החשש הוא מאדם אחד שמכריע. אם אתה מאשר ערכאת ערעור בוררות מחוץ לבתי המשפט, זה מקל. בכמה? אני לא יודע.

יצחק לוי:

להערכתי, זה בשוליים. מי שהולך לבוררות, הוא הולך כי הוא רוצה בדרך הזו. אם הוא לא רוצה סופיות, הוא הולך לבית משפט. על פי רוב, התפיסה העממית והעסקית הרווחת, היא שבוררות זה סופי. היום מי שהולך לבוררות יודע שזה סופי, אלא אם כן יש טעות מאוד גדולה. יש עילות בחוק, לפיהן ניתן לגשת לבית המשפט. לכן, אם אנחנו רוצים להכניס לכאן את בית המשפט, זה לא צריך להיות בזכות או ברשות אלא רק בהסכמה.

היו"ר מנחם בן ששון:

זה קיים היום בחוק. אתה רוצה לחייב את בית המשפט לשמוע.

יצחק לוי:

בית המשפט יצרך לשמוע. ההסכמה היא הסכמה, ואם לא תהיה הסכמה כזו הם ילכו ישירות לבית המשפט. נאמר שאדם רוצה בכל מקרה שתהיה לו אפשרות להגיע לבית המשפט. אם לא נכניס את ההסכמה בהליך הבוררות הוא לא ילך לבוררות אלא לבית המשפט. בואו נפעל כך. אולי בסופו של דבר הוא יתרצה עם הבורר ולא ילך לבית המשפט. ההסכמה היא הדבר היחיד שיש לאשר כאן. לדעתי, אסור לדבר על זכות או רשות אלא רק על הסכמת הצדדים. גם אם ביקשו דין מהותי, זה כיוון שהם רצו שיהיה שופט. הם אולי סומכים יותר על השיטה של הדין המהותי ולא על שיטת הדיין, הבורר בשער או ראש השבט. הם רוצים שיהיה אדם שבקיא במשפטים. זה לא מחייב ללכת לבית המשפט. זה לא נותן זכות ללכת לבית המשפט. כל אחד מוצא את הבורר שהוא סומך עליו יותר. זה לא מחייב אנשים ללכת לבית המשפט לערעור אם הם לא רוצים.

היו"ר מנחם בן ששון:

הרב לוי וחה"כ סער, לו יצוין שמשרד המשפטים אומר כי מכאן ואילך בהחלטתו של פרקליט מחוז אפשר להעביר תיקים לבוררות, האם החרדה שלכם נשארת במקומה?

גדעון סער:

בוודאי. אני בכלל לא בטוח שאם זה השינוי הבלעדי בהנחיה, זה יביא לפריצת דרך בנכונות המדינה ללכת לבוררויות. יש פה דבר עמוק שקיים היום בפרקליטויות המחוז, שלא רוצות ללכת לבוררות.

דליה רבין:

אבל זו הנחיה של היועץ המשפטי, מתוך גישה שאין אימון במוסד הבוררות, והמדינה מאמינה רק במערכת הפורמאלית. אם המדינה תבוא עם מסר חדש: אני נותנת את ברכת הדרך ללכת לבוררות ולצורך זה אנו נותנים את הסמכות להחליט על הליכה לבוררות לפרקליטי המחוז, זה יוריד עומס מבתי המשפט.

גדעון סער:

זה טוב אם זה ירד לפרקליטי המחוז.

דליה רבין:

עם ברכת הדרך ללכת לבוררות.

היו"ר מנחם בן ששון:

עם ההנחיות המתאימות.

גדעון סער:

אני רוצה להסביר את הדברים. יש שינוי גישה ויש שינוי אינסטנציה. לפרקליטות נוח ללכת לבוררויות. למה? למדינה כבעל דין יש יתרונות דיוניים בבתי משפט. המדינה לא משלמת אגרות בבתי משפט. חלק ניכר מהשופטים באים ממערכת הפרקליטות. למדינה נוח בבתי המשפט. גם כאשר עובר זמן, לא קורה כלום למדינה, למשרדי הממשלה לא קורה כלום. זה עולם אחר, ולכן אני רוצה להיות ספקן מאוד לגבי הנכונות לשינוי גישה. מדבריו של ד"ר פרץ הבנתי שיש שתי גישות, ולא איזו מהפיכה בפתח.

דליה רבין:

והמדינה אף פעם לא לחוצה לשלם.

גדעון סער:

נכון. לא הרגשתי, שהמהפכה מתדפקת על דלתות ועדת חוקה, חוק ומשפט.

היו"ר מנחם בן ששון:

הרב לוי, מה תשובתך לשאלה שלי?

יצחק לוי:

השורה האחרונה שלי היא כמו של חה"כ סער. אני לא שמעתי אצל ד"ר פרץ דבר מגובש. כיוון שאני מכיר את קצב גיבוש הדברים אצל היועץ המשפטי לממשלה, ברור שהגיבוש לא יהיה בקדנציה הזו. לכן, אני אומר, שלפני שהייתי מחווה דעה על העניין הזה הייתי רוצה לראות מסמך. מכיוון שאין בפנינו מסמך, אינני יכול לחוות דעה. אני מציע, לא לקחת את זה בחשבון כרגע.

היו"ר מנחם בן ששון:

אני רוצה לסכם את הדברים. את הסוגיה של הבוררות אני בינתיים מניח בצד. אני אמשיך להידבר עם משרד המשפטים, ויכול להיות שתבוא בשורה, אני אספר לכם עליה ונתקדם.

גדעון סער:

אז תהיה לנו דילמה.

היו"ר מנחם בן ששון:

נכון. אז אני אעמיד אתכם בדילמה.

תכלת:

רציתי להוסיף ולומר, כי 1,300,000 תיקים מצטרפים בכל שנה לבתי המשפט. האם זה הגיוני? אני חושב, שהמהלך הזה ראוי ונכון בדיוק לעת הזו.

תמי סלע:

אני אגיד שתי הערות לעניין ההחלטה על הערעור לבתי המשפט. ראשית, אני הבנתי שהמטרה של הצעת החוק היתה לעודד את ההליכה לבוררות על מנת להפחית עומס מבתי המשפט. כפי שהבנתי את הדוברים פה שכן תמכו בפתיחת הפתח הזה של ערעור לבית המשפט, המחשבה שעומדת מאחורי זכות הערעור היא ראייה של הדברים כאופציה שתפחית את ההליכה לערכאה ראשונה בבית המשפט, לא רק כחוק יותר צודק או כתיאוריה המצדיקה ערעור בכל מקרה, אלא כי היום העובדה שאין דרך לתקן טעויות מרתיעה צדדים ללכת לבוררות.

ההערה השנייה שלי היא לגבי הנוסח המונח פה כרגע. היה פה קצת בלבול בין הסכמת הצדדים לזכות ערעור ורשות ערעור. כרגע מוצע, שרק צדדים שהסכימו שההליך יתנהל על פי הדין המהותי יוכלו בנוסף להסכים במפורש שאפשר יהיה להגיש ערעור. מעבר לכך, השאלה הנוספת היא האם בית המשפט במקרה כזה חייב לדון בערעור או שגם יש לו שיקול דעת משל עצמו להחליט שלא דנים בערעור הזה. כלומר, בנייה על בנייה של מסננות. בנוסף, יש פה גם עילה שהיא מצמצת.

היו"ר מנחם בן ששון:

אנו נגיע לסעיף 4, ואז נדון בסוגיה הזו. אני אמשיך את ההדברות עם משרד המשפטים, ואז אני אשוחח עם חברי הכנסת ואחזיר את הסעיף הזה לדיון. כעת אנו חוזרים לתחילת החוק. אחת ההצעות היתה לקרוא לערעור הזה ערעור פנימי או ביקורת, אבל אני לא רואה צורך בכך עכשיו. בזמנו היה צורך בכך כי זה עמד לעומת הערעור האמיתי, ואז היה צריך ליצור מדרג בטרמינולוגיה.

גדעון סער:

ערעור בפני בורר זו הצעה מצוינת.

היו"ר מנחם בן ששון:

לכן זה יישאר כמות שהוא. אני לא מציע לקבל את התיקונים.

תמי סלע:

בסעיף 2 להצעה, ערעור בפני בורר, יש כמה הבדלים מול הנוסח שנשלח לנו. אלה נקודות שעלו בדיון בהכנה לקריאה ראשונה, ששונות בנוסח שקיבלנו ממשרד המשפטים. השוני הוא לגבי סדרי הדין שמחויבים כאשר צדדים מסכימים ביניהם שתהיה אפשרות כזו של ערעור פנימי.

היו"ר מנחם בן ששון:

אני אתחיל עם העניין הגראפי. אני חושב שזה נוח שזה בתוספת. הגדרת סדרי דין והגדרת הטיפול היא נאה לתוספת. בסיכומו של דבר תוקפו של זה ותוקפו של זה הם בעלי אותו מעמד. מי שרוצה לראות חוק שמן יותר, אולי ישמח לראות את זה במקום אחר.

גדעון סער:

גם התוספת היא חלק מהחוק.

היו"ר מנחם בן ששון:

אני חושב שזה יפה יותר שזה בתוספת. יש הצהרה בתחילתו, ואחרי זה הגדרת הדברים בצד הטכני. אני גם רואה לנגד עיני אפשרות של תיקונים. למשל, התיעוד, הוידאו, שאלת הכספים, הפרוטוקול וכו'. לי נוח שזה יהיה בתוספת, אבל זה לא קדוש. אני לא חושב שצריך לצאת על זה למלחמה. זה לא מהותי. נשאיר את זה בתופסת כרגע.

גדעון סער:

זה לא קריטי.

היו"ר מנחם בן ששון:

גם אני חושב כך.

תמי סלע:

זה גם תואם את המבנה של חוק הבוררות, שגם היום סדרי הדין לגבי ההליך והערכאה הראשונה של הבוררות מופיעים בתוספת הראשונה. כרגע מוצע, שאם צדדים קבעו כך אז פסק הבורר בערכאה הראשונה, זה שעליו אפשר יהיה להגיש את הערעור לבורר הנוסף, חייב להיות מנומק. על כך לא היתה מחלוקת בהכנה לקריאה הראשונה. ברירת המחדל היום לגבי פסק בוררות, היא שהוא לא חייב להיות מנומק, אלא אם הצדדים קבעו אחרת. פה מוצע, שזו תהיה חייבת.

ישראל שמעוני:

קוגנטי.

תמי סלע:

קוגנטי אם הם הסכימו שיש ערעור פנימי. בהצעה של משרד המשפטים מוצע, שבמקרה כזה גם הפסק של הבורר בערעור יהיה מנומק.

גדעון סער:

למה.

היו"ר מנחם בן ששון:

משום שהם רצו לקחת את זה לבית המשפט, ובבית המשפט אתה לא צריך את זה.

תמי סלע:

גם ללא קשר לזה שזה הולך לבית המשפט, זו היתה ההצעה. אני באמת חושבת, שהטעם מאחורי ההנמקה הוא לצורך הליך הערעור בפני הבורר הנוסף, ולכן לא צריך שיהיה דין אחר לגבי הפסק השני לעומת הכלל הרגיל בחוק היום.

רונן סטי:

בשלב הערעור זה הושאר בתוספת לשיקול דעת.

היו"ר מנחם בן ששון:

אם אנחנו לא לוקחים את זה לערכאה עליונה, זה מה שצריך להיות.

השופט אורי שטרוזמן:

אין לכם מושג כמה הנמקה היא חשובה לשופט, לבורר ולמי שיושב וכותב. ההתרשמות שהיתה נדמית לו בהליך הראשון תוך כדי שמיעה, מסתברת אחרת כאשר הוא מתחיל לחטט בניירות בחיפוש אחר התאריך הנכון של המכתב.

היו"ר מנחם בן ששון:

האם כאשר הבאתי בורר לערכאת ערעור, הוא יעשה את העבודה כלאחר יד?

השופט אורי שטרוזמן:

אני מציע ללכת לפי הכלל של כבדהו וחשדהו.

היו"ר מנחם בן ששון:

אז אתה יכול לבוא כאחד הצדדים ולבקש שהוא ינמק.

השופט אורי שטרוזמן:

אני חושב שההנמקה היתה צריכה להיות חובה, וכצד ניתן היה לוותר על הנמקה כי לפעמים היא יקרה. השופט ברק כתב על ערך הכתיבה, איך היא משנה את הדעות. חוק הבוררות הוא חוק משנת 1936. חוק הבוררות לא שינה כלום מפקודת הבוררות חוץ מביטול טעות על פי הפסק. לפי חוק הבוררות, הבורר צריך רק אצבע כדי לחתום על פסק הבורר. לא כתוב שהוא צריך הכשרה או לעבור קורס. להנמקה יש חשיבות אדירה במסגרת הכתיבה.

היו"ר מנחם בן ששון:

אדוני, תלמד אותנו מה זה יעשה מבחינת הזמן? האם זה יגרור אותנו לעוד שבוע או חודש עבודה?

השופט אורי שטרוזמן:

אם אותי פוטרים מהנמקה, אני אומר להם שאני בכל מקרה אנמק אבל אני לא אספר זאת. אחרת,אני לא בודק את עצמי נכון. אני זוכר ששופטים ישבו בערעור עלי, והוציאו פסק דין שהיתה בו טעות. שאלתי אותם איך זה קרה, והם אמרו לי שהם הכתיבו את פסק הדין מיד עם גמר הטיעונים בנושא. כאשר הגעתי לדרגה שלו הוא אמר לי: ייתכן ועשינו את זה מהר מדי. הם נתנו הנמקה על המקום. אני חושב, שצריך לישון עם התיק יום אחד לפחות.

היו"ר מנחם בן ששון:

אני שואל כמה זה יעלה לי מבחינת זמן. אם זה לילה, אין לי שום בעיה.

השופט אורי שטרוזמן:

יש בוררויות שנמשכות שנתיים-שלוש. יש פסקי בוררות כמו פסקי דין, שלוקח מספר שבועות לכתוב אותם. היום בוררות היא לא רק במקרה בו שני סוחרים שרבים ביניהם אם הסוחר סיפק את הבדק שהסוחר השני הזמין. היום באים מכל העולם לתת עדויות בבוררויות. לא כל הבוררויות הן כאשר שני הצדדים רבים על מקום החנייה. הגיעו אלי עדים מבוסטון ומניו יורק, בגלל שלעיתים יש בוררויות כבדות. לעיתים כל הארגזים של בית המשפט מועברים לבורר.

כאשר אני כתבתי על ההנמקה, אמרו לי שלא כולם יודעים לנמק. על זה השבתי, שניתן לנמק כפי שמספרים בארוחת הבוקר לבת הזוג.

היו"ר מנחם בן ששון:

דעתו של השופט נראית לי.

יצחק לוי:

גם לי. אני חושב שתמיד צריך לנמק. להנמקת פסק דין הבורר השני יש עוד ערך, וזה שמו הטוב של הבורר הראשון. נניח שבאו אלי לבוררות, אני נתתי פסק דין מנומק, ובא בורר אחר ומנמק אותו במחי יד אחת מבלי לכתוב שורה. ברגע שיש שתי ערכאות, צריך שיהיה יחס בין ערכאה אחת לשנייה. צריך להסביר מדוע הבורר הראשון טעה. אני חושב, שזה חשוב שזה ינומק.

היו"ר מנחם בן ששון:

חה"כ סער, כך קראת בקריאה הראשונה.

גדעון סער:

האם זה נאמר בקריאה הראשונה.

תמי סלע:

מה שעבר בקריאה הראשונה הוא שינוי של ברירת המחדל שיש היום בחוק הבוררות באופן כללי, שהיא חלה גם על פסק בוררות סופי וגם על פסק בוררות שבכלל אין עליו ערעור.

גדעון סער:

אלא אם הם מתמתנים אחרת.

תמי סלע:

צריך לנמק, אלא אם ממתנים אחרת.

גדעון סער:

זה מקובל עלי.

תמי סלע:

לגבי הבוררות הראשונה, כאשר יש ערעור אז יש חובה.

גדעון סער:

הפתרון הזה מאוזן. בערכאה הראשונה ישנה חובה, כי זה מאפשר לי כן או לא לערער. בערכאת הערעור אני כבר לא צריך את זה. האם אתה תכפה עליהם את הדבר הזה?

יצחק לוי:

אני מסכימה עם ההסכמה היא לפני הראשון. כלומר, אם כל המסלול מוסכם מלכתחילה זה בסדר.

גדעון סער:

זה המסלול.

היו"ר מנחם בן ששון:

הטעם שהוא נתן לך הוא טעם שקיים גם אם הסכימו, כי כאן אתה מגן לא על הצדדים אלא על הבורר.

יצחק לוי:

אם הסכימו לפני שהלכו לבורר הראשון, שאם הם הולכים לבורר השני זה יהיה בלא הנמקה, אז בסדר. הבורר הראשון יחליט אם הוא לוקח את התיק הזה או לא. ההסכמה הזו לא יכולה להיות אחרי שהבורר הראשון פסק.

היו"ר מנחם בן ששון:

אנו מסכמים, שנשארים צמודים לנוסח בקריאה הראשונה.

יצחק לוי:

המשמעות של הנוסח של הקריאה הראשונה, היא שההסכמה היא מלכתחילה?

תמי סלע:

כן, ההסכמה היא בדרך כלל מלכתחילה, אבל אין את ההבחנה המדוקדקת. הנושא הבא, הוא ניהול פרוטוקול. כרגע על פי חוק הבוררות אין חובת ניהול פרוטוקול. הצדדים יכולים להחליט אם יהיה פרוטוקול או לא. בתוספת השנייה, שהיא התוספת שתחול אם צדדים הסכימו למסור פסק בוררות לערעור פנימי, יש ברירת מחדל של ניהול פרוטוקול בלי כניסה לפרטים איך בדיוק צריך לנהל אותו, והצדדים יכולים להתנות את זה. ההצעה של משרד המשפטים היא, שבמקרה כזה תהיה חובה של ניהול פרוטוקול, ושגם יהיה בסעיף איזשהו פירוט שהצדדים יכולים להורות על פרוטוקול בהקלטה או פרוטוקול מתועד בוודאו.

היו"ר מנחם בן ששון:

אני מפרש את משרד המשפטים לפי קונטקסט אחר. כיוון שמשרד המשפטים בא עם תפיסה מגובשת, שיש אחריה ערעור ממשי לבית המשפט, אז מבחינתו הוא היה צריך תיעוד פרוטוקול מדוקדק. כיוון שזה לא כך, אני מניח שאין לכם הצעה כזו.

פרץ סגל:

ההצעה הזו לאו דווקא קשורה לעניין של ערעור בפני בית משפט, והיא קשורה למה שאמר השופט שטרוזמן קודם: מהיכן דנתוני. זה לא רק על נימוקי פסק הדין, כפי שזה מופיע בשולחן ערוך ובמקומות אחרים. אין דבר יותר פשוט של מי שרוצה להקל על עצמו מאשר להתעלם מדברים מסוימים. אם אין פרוטוקול אי אפשר לבקר אותו.

היו"ר מנחם בן ששון:

אני רוצה להזכיר לך את הדיון בקריאה הראשונה. אנחנו רידדנו את ההצעה שלהם מהקריאה הטרומית. הם הציעו את ההצעה בכיוון שאתה מציע. אנחנו רידדנו אותה, משום שהיו בעיות של עלויות.

פרץ סגל:

אני מסכים.

יצחק לוי:

זה לא מונע מצד אחד להקליט.

היו"ר מנחם בן ששון:

זה אפשרי כמו שעשינו בחוק אחר.

פרץ סגל:

האפשרות היא שהצדדים יקבעו את הפרוצדורה. כל אחד יכול להביא אחר כך את הפרוטוקול מטעמו, אבל ברור שצריך להיות תיעוד. לא נעשה הרבה אם אחרי הערעור בפני בורר סעיף 24 יישאר בכל מהותו. כך אנחנו נחזור לאותו מצב בו אנו נמצאים היום. המגמה היא לצמצם את האפשרות לפנות לבית משפט. אם המגמה היא לצמצם את ההליכה לבית המשפט, מהותי שיהיה פרוטוקול. אם הפרוטוקול הוא כך או אחרת, זה עניין אחר. אותו דבר לגבי הנימוק של הבורר השני.

אמר רב חיים וולוז'ין בשעתו, שסוף המחשבה היא הכתיבה. כך בפירושו לפרקי אבות. אלמלא הכתיבה, גם צדיק גמור יקל על עצמו כדי לא לתת דין וחשבון מלא בפני עצמו מה כן ומה לא. לכן, ההנמקה איננה רק לשם שבית משפט יבקר זאת, אלא גם לשם מהות הצדק .

היו"ר מנחם בן ששון:

אני חייב גילוי נאות. כיוון שאתה מדבר על ענייני משפחה, אני חייב לומר שהנכד של נינתו לא יכול שלא לקבל את דבריו. אני רוצה לקרוא את סעיף 21א בגרסה הראשונה: ישיבת הבוררות והערעור יתועדו בפרוטוקול, בצילום וידאו, בהקלטה קולית עם תמלול, כפי שיקבעו הצדדים בהסכם הבוררות.

השופט אורי שטרוזמן:

צריך להשאיר את הפרוטוקול להחלטת הבורר. יש לעיתים מחלוקת איך יירשם הפרוטוקול, ובזה הבורר צריך להחליט. אני דנתי בשאלה של פיצויי עובדים, והם אמרו שאין להם את העלויות לשלם עבור פרוטוקול ולכן הם מסכימים שאיזו סטאז'רית של איזה משרד תרשום את הדברים.

היו"ר מנחם בן ששון:

זאת הסיבה שניסחנו כך את הדברים. תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:00

צור קשר