עורך-דין או עושה שלום?

פרשת חפציבה

 

פרשת חפציבה הנה אחד המקרים הזועקים להוצאת הצדק לאור בבית המשפט. במקום זאת השכילו עורכי הדין להתקדם בשורת הסכמי פשרה המצביעים על השינוי בתפקידו של עורך הדין בתעשיית הסכסוכים הישראלית.

 

פרשת חפציבה ופתרונה המסתמן מלמד על השינוי בתפישת תפקידו של עורך-הדין כיום. עיון קל בנתוני מערכת בתי המשפט לשנת 2007 מלמד כי במהלך שנה אחת נפתחו יותר מ 1,100,00 תיקים. הגם שנסגר באותה שנה מספר דומה של תיקים, נותר מלאי בבתי המשפט העולה על כ – 607,000 תיקים. לכל אחד כמובן יש שני צדדים, אם לא יותר.

 

מה יותר זועק להתדיינות משפטית מאשר אלפי רוכשי דירות החשים נטושים, מערכת בנקאית חזקה המיוצגת משפטית היטב ומנהל מיוחד הנדרש לחקור פשרה קשה זו? אין ספק כי זהו מרשם בטוח לניהול עשרות ואף מאות תיקים משפטיים על פני עשור ויותר. ואולם, חרף נתונים אלה השכילו הצדדים ועורכי-דינם לגבש הסדרי פשרה מהותיים בנקודה זו. בעיקרם, המתווה על פיו ישלמו הבנקים 70% מהכספים ששילמו רוכשי הדירות לחפציבה אך לא הועברו לחשבונות הליווי הבנקאי של הפרויקטים כאשר היתר ישולם על ידי הרוכשים עצמם. פתרון הסכמי זה יאפשר לרוכשי הדירות לממש את יעדם המרכזי – חיים בדירת מגורים משלהם. הם יידרשו לתשלום גבוה יותר, בין היתר, בשל אי העברת תשלומי רכישה לחשבון הליווי הבנקאי אך הרע מכל נמנע. הם לא יהפכו להיות חסרי בית וכספם לא שולם לשווא. הבנקים ופרקליטיהם השכילו ללכת בדרך זו כאשר לקחו חלק בהסדרים אלה במקום עמידה על רגליהם האחוריות, הגם שיש בידם אורך נשימה רב. ניהול התדיינות משפטית במקום ההסדרים שהושגו עד כה היתה מסתיימת בשנת 2020, אולי.

 

בצד הברכות המגיעות לעו"ד יצחק מולכו, המנהל המיוחד שמונה לחברת חפציבה ועורכי הדין מן העבר השני של המתרס חשוב להדגיש את התפנית המתחוללת בתפקידו של עורך הדין. על עורך הדין להיות יותר ויותר פותר בעיות במקום המנהל שלהן. הצלחתו נבחנת ביכולתו להיות "עושה שלום" ופחות בניהול הדין. כישרונו בניהול משא ומתן להשגת "הסכם מנצח", תבונתו בסלילת דרך אפקטיבית לפתרון הסכסוך מחוץ לבתי המשפט, או בסיועם, הם יתרונו היחסי לעומת ניהול הסכסוך במשך שנים. אין ספק כי למערכת בתי המשפט תפקיד חשוב בעידוד דרכים אלה. עידוד במקום כפיה. ואם בפרשת חפציבה משכילים הצדדים לעשות כן, מדוע שלא יצלח הדבר במאות אלפי סכסוכים אחרים?

 

סבורני כי בעידן בו הגישור הופך לחובה ובוררות, המאפשרת יישומה של ערכאת ערעור, מקבל תפקידו של עורך הדין גוון חדש ורענן. עליו לרכוש מומחיות בפתרון סכסוכים מחוץ לכותלי בית המשפט, בין היתר, באמצעות ניצול כישרונו לניהול מו"מ וכריתת הסכמים המסייעים ללקוח ביום המחר במקום התחשבנות אין סופית על יום האתמול, לייצג את לקוחותיו נאמנה בהליכי גישור או ליישב את הסכסוך בבוררות "חכמה", במקום זו המוצעת בברירת המחדל בחוק הבוררות. תפנית זו יוצרת נישה חדשה של עורכי דין המומחים ביישוב סכסוכים: בוררים, מגשרים ופותרי סכסוכים מחוץ לכותלי בית המשפט. אם 20% נוספים מהאנרגיה אותם משקיעים הצדדים ובאי כוחם בבתי משפט יושקעו בפתרון הסכסוך עשויים להיפתר בהסכם או בהליך בוררות יעיל כ –  80% מן הסכסוכים המוצאים סיומם בפסקי דין. הלא הגיעה העת לכך?