כבוד הבורר?

מוסד הבוררות בישראל קבל לאחרונה סטירת לחי, עם הגשת הבקשה לביטול פסק הבוררות בסך של 100 מיליון ₪ בעניין חברת צ'רלטון וההתאחדות לכדורגל.

תוצאה קשה זו נובעת, בין היתר, מבחירת הצדדים לנהל הליך בוררות ללא אפשרות ערעור.

יש להפיק לקח לטובת מקרים דומים. הסכם בוררות שאינו כולל אפשרות ערעור מאלץ את המפסיד הסבור כי הבורר טעה בהכרעתו, לטעון טענות כנגד התנהלות הליך זה, או נגד הבורר עצמו.

הסיבה לכך היא כי טענות הנוגעות לטעויות מהותיות של הבורר בהכרעת הסכסוך אינן רלבנטיות והדרך להעלאתן חסומה לפי חוק. כתוצאה מכך מעלה המפסיד טענות בדיעבד בדבר העדר גילוי נאות מצד הבורר על קשריו לכאורה, ניגוד עניינים מובנה, פגיעה בזכות הטיעון ובכללי הצדק הטבעי. הוכחתן תביא לביטול הפסק.

היוצרות מתהפכות ואותו בורר מוערך שזכה לאמון הצדדים, הופך למטרה לטענות הפוגעות באמינותו וביושרו. הדבר נכון לשופטים בדימוס, עו"ד בעלי מוניטין רב ורבים אחרים. "כבוד הבורר" הופך ל"חרפת הבורר" (לכאורה). כל זאת, כאשר הוא עצמו אינו צד וקולו לא נשמע בהליך המשפטי בו מתבררות טענות כאלה.

במקום זאת, על צדדים ועורכי דינם לבחור במסלול בוררות המאפשר הליך ערעור.

בשנת 2008 תוקן חוק זה ביוזמת חברי הכנסת גדעון סער ועמירה דותן. התיקון מאפשר ניהול הליך הכולל אפשרות ערעור באחד משני מסלולי ערעור חלופיים: ערעור בפני בורר או, ערעור ברשות בבית המשפט.

מדוע אם כן מנהלים חבורת ואנשי עסקים הליכי בוררות בהיקפים של מיליוני דולרים מבלי לכלול אפשרות ערעור ענייני בפני גורם רציני ומוסכם? הסיבות השכיחות לכך הנן השאיפה לסיום מהיר של הסכסוך וכח ההרגל. ואולם, המציאות מוכיחה כי המפסיד מבקש לבטל את הפסק בבית משפט וכתוצאה מכך נגרם "עינוי דין" לתקופה ארוכה. בנוסף, תיקון החוק בישראל מציע לצדדים נוסחה מנצחת המאפשרת בדיקה עניינית של ההכרעה, גם בבית משפט. לכן, הגיע הזמן לשנות הרגלים לא מוצלחים.

לעיתים נראה באופן קיצוני כי בורר, המבקש לחסוך אפשרות ביטול הפסק צריך להיעזר בדו"ח גילוי נאות שיבוצע על ידי חוקר פרטי. הסיבה לכך היא כי במקרים שונים מעלה המפסיד טענות בדבר היכרויות קודמות של הבורר שאף לבורר עצמו לא היו ידועות או זכורות בניסיון לבטל את רוע הגזירה.

לכן, על עורכי הדין האמונים על חיבור הסכמי הבוררות לעדכן את הסעיפים המסדירים זאת בחוזים המסחריים ולציין בהם כי פסק הבורר ניתן לערעור בפני בורר, או ברשות בבית המשפט. על בוררים לסייע בתחילת הבוררות בבניית מנגנון חכם לפתרון הסכסוך ובכלל זאת, אפשרות העברת פסק הבוררות שלהם בהליך ערעורי. אם להליך ערעור זכאי צד בבית משפט – מדוע שלא יהא זכאי לו בהליך בוררות?!

בנוסף, יש ליזום תיקון נוסף של החוק בדרך אשר תמריץ את הצדדים לבחור בהליך הכולל ערכאת ערעור. התיקון המוצע הוא להתנות דיון בבקשות לביטול פסקי בוררות בקבלת רשות מבית המשפט. כלומר: במקרים בהם הצדדים ויתרו מראש על אפשרות הערעור בתחילת הדרך, תידרש קבלת רשות מוקדמת של בית משפט לשם דיון בבקשת הביטול. התוצאה תהיה כי בקשות רבות לביטול פסקי בוררות יידחו בסמוך להגשתן, בחלקן או באופן מלא והדבר ימנע "עינוי דין" לזוכה, יקל עומס נוסף של מערכת בתי המשפט, וימריץ את הצדדים לפתור את הסכסוך מחוץ למערכת. בקשות משכנעות ומבוססות בלבד יזכו לדיון יסודי בבית המשפט. יש לציין כי גם כיום, רובן המכריע של הבקשות לביטול פסקי בוררות נדחות, אך זאת אחר הליכים משפטיים ממושכים.

בוררות הנה אלטרנטיבה מנצחת להתדיינות משפטית. אבל לבוררים ולעורכי הדין תפקיד חשוב בהצלחתה.

קישור למאמר בדה מארקר:

http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=obz20100715_0212142

* הכותב הנו יו"ר משותף של הועדה מחוזית לבוררות וגישור בלשכת עורכי הדין בישראל, חבר ועדת הבוררות הבינ"ל, ICC – פריז ועומד בראש משרד עוה"ד רונן סטי ושות'.