יואנס בע"מ נ' האגף לאספקת משאבים של משרד הפנים של אוקראינה

  לפני כב' השופט בנימין ארנון

 

 
 המבקשת:

ויואנס בע"מ (לשעבר – סופרקום בע"מ)

ע"י ב"כ עוה"ד יוסי אברהם, ארד ושות'

 
 

נגד

 

 

המשיב:

 

האגף לאספקת משאבים של משרד הפנים של אוקראינה     

 

ע"י ב"כ עוה"ד מלמד ו/או זיונץ

 
       

הפב (מרכז) 12254-11-08            ויואנס בע"מ (לשעבר – סופרקום בע"מ) נ' האגף לאספקת משאבים של  משרד הפנים של אוקראינה- משרד הפנים של אוקריאנה  (באיחוד דיון עם הפ"ב 13403-09-08)

 

העובדות:

בקשת המשיבה, ויואנס בע"מ, להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק בוררות חוץ. אשר ניתן ביום 27.9.05 על-ידי בית דין בינלאומי מסחרי לבוררות ליד לשכת המסחר והתעשייה של אוקראינה (להלן: פסק הבוררות הזר). בקשת הביטול עצמה הוגשה בתיק זה על-ידי המשיבה עוד ביום 23.11.08 (להלן: בקשת ביטול פסק הבוררות הזר). לטענת המשיבה, נסיבות העניין חוסות תחת הוראותיה של "אמנת ניו יורק" והתקנות שהותקנו לשם ביצועה (להלן (האמנה"), ממנה עולה כי בעל-דין שכנגדו מעידים את הפסק רשאי להתנגד לאכיפתו של הפסק בדרך של הגשת התנגדות לבקשת האכיפה. מהוראות האמנה למדה המשיבה כי בעל-דין שכנגדו מעידים את הפסק רשאי להתנגד לאכיפתו של הפסק בדרך של הגשת התנגדות לבקשת האכיפה. המשיבה מסתמכת על החלטתה של כב' השופטת רות שטרנברג-אליעז בבית המשפט המחוזי בירושלים, בה"פ 6203/07 זאבי אחזקות בע"מ (בכינוס נכסים) נ' הרפובליקה של בולגריה ([פורסם בנבו], ניתן ביום 13.1.09). לטענתה, פסק הדין קובע במפורש כי על-פי אמנת ניו יורק לא ניתן ליזום הליך של ביטול הפסק אלא רק להתנגד לאכיפתו.

לטענת המבקש, האמנה איננה עוסקת בענייני סדרי הדין ויש להחיל לגבי הפסק הזר את המנגנון הקבוע בסעיף 23 לחוק הבוררות (להלן "החוק"), ואשר לפיו לא ניתן להתנגד לבקשה לאישור פסק הבוררות הזר אלא בדרך של הגשת בקשה לביטולו. הדיון נסב בשאלת ההליך הראוי לתקיפת פסק בוררות זר, מהו המועד להגשת הבקשה לביטול פסק בוררות זר והטעמים להארכת המועד.                                                                                 

בד בבד עם הגשת הבקשה לביטול פסק הבוררות הזר הגישה המשיבה גם התנגדות לבקשה לאישור פסק הבוררות הזר אשר הוגשה לבית משפט זה על-ידי האגף לאספקת משאבים של משרד הפנים של אוקראינה, הוא המבקש בהפ"ב 13403-09-08 (להלן: המבקש).

ביום 26.1.09 הגיש המבקש את תגובתו להתנגדות המשיבה לאישור פסק הבוררות הזר ולבקשתה של המשיבה לביטול פסק הבוררות הזר. המבקש מתנגד לבקשתה של המשיבה להארכת המועד להגשת הבקשה לביטול פסק בוררות הזר, הואיל ולטענתו היא הוגשה באיחור של כשנתיים מהמועד הקבוע בדין. בנוסף לכך, טוען המבקש כי בקשתה של המשיבה נעדרת כל הסבר המצדיק את האיחור הרב שחל בהגשת בקשתה לביטול הפסק הזר. בהמשך לזכייתה במכרז חתמה המשיבה, ביום 9.4.02, על הסכם עם המבקש. בהתאם להסכם זה, הזמין המבקש מהמשיבה את ביצוע העבודות נשוא המכרז. הסכם זה הוכתר בשם "הסכם מס' 10/82" (להלן: ההסכם). בנוסף, חתמו המשיבה והמבקש ביום 27.12.00 על הסכם נוסף בשם "הסכם מס' 20-12-25/90" להספקת טכנולוגיה לייצור תעודות פספורט בפורמט של חוברת PD-3. מגירסתה של המשיבה המפורטת בבקשתה לביטול פסק הבוררות הזר עולה כי כשנתיים לאחר חתימת ההסכם, אשר במהלכן סיפקה המשיבה, לטענתה, שירותים טכנולוגיות וציוד למבקש בשווי של יותר מ- 4 מיליון דולר – הגיש המבקש תביעה ל- ICAC (International Commercial Arbitration Court at the Ukrainian Chamber of Commerce and Industry ) (להלן: ICAC) ובמסגרתה הוא עתר להכריז על ההסכם כבטל. לטענת המבקש בתביעתו זו, יש להצהיר על בטלות ההסכם הואיל והוא נחתם על-ידי המבקש ללא סמכות (להלן: התביעה הראשונה).

בנוסף לטענה זו הלינה המשיבה כי על אף בקשותיה החוזרות והנשנות היא לא זכתה לקבל לידיה את כל המסמכים שהוגשו לתיק הבוררות על-ידי המבקש. יתר על כן: אף הבורר שמונה מטעמה, ד"ר סלפיוס, לא קבל, לדבריה, מסמכים אלה.

מנגד סבור המבקש כי אמנת ניו יורק איננה עוסקת בענייני סדרי הדין, למעט ציון רשימת המסמכים אותם יש לצרף לבקשה לאישור פסק בוררות. בנסיבות אלה, טוען המבקש, יש להחיל לגבי הפסק הזר את המנגנון הקבוע בסעיף 23 של חוק הבוררות, ואשר לפיו לא ניתן להתנגד לבקשה לאישור פסק הבוררות הזר אלא בדרך של הגשת בקשה לביטול הפסק הזר. המבקש מוצא תמיכה לדעתו בפסק דינו של כב' השופט ד"ר עמירם בנימיני בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בתיק ת"א 2137/07 (בש"א 20981/07) הראל חברה לביטוח בע"מ נ' Equitas Limited ([פורסם בנבו], ניתן ביום 3.12.08), אשר לטענתו קובע כי לאור תחולת הוראות סדרי הדין לפי חוק הבוררות בית המשפט לא ייזקק להתנגדות לאישור פסק בוררות זר שלא בדרך של בקשה לביטולו של הפסק הזר.

בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה וקבע כי:

בין אם הגישה לפיה האמנה עצמה מסדירה את ההליך הנדרש לשם תקיפתו של פסק הבוררות הזר, ובין אם הגישה לפיה האמנה מותירה את קביעת ההליך הנדון לדין המקומי– יגיע ביהמ"ש לאותה התוצאה בעת בחינת השאלה מהו ההליך הנכון בו יש לנקוט לפי אמנת ניו יורק לשם תקיפת תוקפו המחייב של פסק בוררות זר. זאת מאחר וגם על-פי הוראות האמנה עצמה הדרך הראויה היא באמצעות הגשת "בקשה לביטול פסק".

סעיף 29 לחוק הבוררות קובע באופן מפורש כי "בקשה לאישור או לביטול של פסק בוררות-חוץ שחלה עליו אמנה בינלאומית שישראל צד לה והאמנה קובעת הוראות בענין הנדון, תוגש ותידון בהתאם לאותן הוראות ובכפוף להן" (ההדגשה אינה במקור – ב.א.). האמנה החלה במקרה שלפני היא אמנת ניו-יורק בדבר הכרתם ואכיפתם של פסקי בוררות חוץ,  1958  ובשמה הלועזי: "Convention on the Recognition and Enforcement of Foreign Arbitral Awards", אשר נחתמה ביום 10.6.58 (להלן: אמנת ניו יורק).  כמו-כן, אמנת ניו יורק אושרה על-ידי מדינת ישראל ביום 5.1.1959 ואישור זה קיבל תוקף מחייב ביום 7.6.1959. אוקראינה אישרה את האמנה ביום 10.10.1960 ולאמנה יש תוקף מחייב גם לגביה. בעקבות אשרור האמנה הותקנו במדינת ישראל התקנות לביצוע אמנת ניו יורק (בוררות חוץ), התשל"ח – 1978 (להלן: תקנות ביצוע אמנת ניו יורק). בהתאם לתקנה 2 של התקנות לביצוע אמנת ניו יורק הרי שהן נועדו לשם "ביצוע אמנת ניו יורק ויפורשו איתה כאחד". אמנת ניו יורק מהווה נדבך יסוד לקיומן של בוררויות בינלאומיות ועל-כן נודעת לה חשיבות רבה מבחינת הכלכלה הבינלאומית. כך למשל נכתב בענין זה בספר"International Arbitration – Law and Practice":

"Their first achievement was the Convention on the Recognition and Enforcement of Foreign Arbitral Awards which was entered into in New York on June 7 1958 at the United Nations Conference on the International Commercial Arbitration. This Convention has since become the cornerstone of International Arbitration" (ההדגשה אינה במקור - ב.א.).

)Mauro Rubino Sammartano, "International Arbitration – Law and Practice" (2nd Edition) 2001, p. 821(.

הצורך באמנת ניו יורק נבע מהתפתחות יחסי הכלכלה והמסחר הבינלאומי בין אזרחים וגופים ממדינות שונות, ולנוכח הצורך להתגבר על מגבלותיה של אמנת ג'נבה (בשמה המלא: האמנה בדבר הוצאה לפועל של פסקי בוררויות חוץ, 1927). פרופ' סמדר אוטולנגי מציינת בספרה "בוררות – דין ונוהל" (מהדורה רביעית, כרך ב', תשס"ה-2005), עמ' 936 כי בניגוד לאמנת ג'נבה שדרשה ממבקש האישור להוכיח את סופיות הפסק, עבר נטל ההוכחה לפי אמנת ניו יורק לכתפיו של המתנגד לאישור להוכיח את הגנתו. גם בנושא ההגנות קיים הבדל בין שתי האמנות האמורות: מצד אחד, באמנת ניו יורק ישנו פירוט רב יותר של טענות ההגנה אותן יכול המתנגד לאכיפה לטעון לשם תקיפת בקשה לאישור פסק בוררות זר, אך מצד שני, הרשימה המנויה באמנת ניו יורק הינה רשימה סגורה ולכן המתנגד לאכיפת פסק הבוררות הזר אינו יכול להעלות טענה שזכרה לא בא בגדרה, וזאת - בנבדל מאמנת ג'נבה.                                                        

בענין זה נאמר כי האמנות הבינלאומיות עוסקות בתקנת הציבור לעיתים קרובות אינן מבחינות בין תקנת ציבור מהותית לבין תקנת ציבור פרוצדורלית. אמנת ניו יורק מתייחסת לתקנת הציבור במסגרת Article v בסעיף 2 לו, שם נקבע כי ניתן להתנגד להכרה או אכיפה של פסק בוררות זר אם הרשות המוסמכת בארץ בה מבקשים את ההכרה והאכיפה מוצאת כי לא ניתן ליישב את נושא הסכסוך בדרך בוררות לפי דינה של אותה הארץ, או אם הכרתו ואכיפתו של הפסק נוגדות את תקנת הציבור של אותה ארץ.

ההחלטה בעניין זאבי אחזקות בע"מ עוסקת בסכסוך שנתגלע בין הרפובליקה של בולגריה לבין חברה ישראלית אשר הוכרע בפסק בוררות שניתן בצרפת ביום 25.10.06. ביום 21.6.07 הוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים בקשה לאישור פסק הבוררות. ביום 13.5.08 עתרה המשיבה לבית המשפט בבקשה "לדחייה או מחיקה או העמדת הליכים של בקשה לאישור פסק בוררות חוץ". לטענת המבקשת דשם, המשיבה הגישה את בקשתה בניגוד להוראת סעיף 23 לחוק הבוררות לפיו לא יזקק בית המשפט להתנגדות לאישור פסק אלא בדרך של בקשה לביטול.

בית המשפט המחוזי בירושלים פסק כי הבקשה נשוא העניין איננה "בקשה המקבילה לבקשה לביטול פסק בוררות על פי סעיף 24 לחוק הבוררות כי אם על דרך התנגדות לבקשת ההכרה והאכיפה של הפסק, שיסודה באמנה" ועל כן ניתן להעלות את העילות המפורטות בסעיף 5 של האמנה במסגרת ההתנגדות להכרה ולאכיפה של הפסק (עמ' 8). כפועל יוצא מכך קבע בית המשפט המחוזי בירושלים כי ההתנגדות אינה כפופה למשטר הזמנים שבסעיף 27 לחוק הבוררות ומכל מקום לבית המשפט נתונה הסמכות להאריך את המועד אף אם לא צויינו טעמים מיוחדים לאיחור.

החלטה

לאחר שדן רבות בנושא ובחן היטב הגיע ביהמ"ש להחלטה, כי בין אם יצעד בדרכה של כב' השופטת שטרנברג-אליעז לפיה האמנה עצמה מסדירה את ההליך הנדרש לשם תקיפתו של פסק הבוררות הזר, ובין אם ילך בדרכו של כב' השופט בנימיני הסבור כי האמנה מותירה את קביעת ההליך הנדון לדין המקומי במדינה בה מתבקש אישורו של פסק הבוררות זר – יגיע לאותה התוצאה בעת בחינת השאלה מהו ההליך הנכון בו יש לנקוט לפי אמנת ניו יורק לשם תקיפת תוקפו המחייב של פסק בוררות זר.

תמיכה לדעה זו ניתן למצוא במסגרת התקנות לביצוע אמנת ניו יורק. על-פי תקנה 5 של התקנות הנ"ל: "תקנות סדר הדין בענייני בוררות, תשכ"ט-1968, יחולו על עיכוב הליכים ועל אישור פסקי בוררות בהתאם לאמנת ניו-יורק במידה שאין בתקנות אלה הוראה אחרת, ובשינויים המחוייבים". הווי אומר: בענייני סדרי דין אשר לא הוסדרו במסגרת אמנת ניו יורק ואשר לגביהם אין התייחסות מפורשת בתקנות לביצוע אמנת ניו יורק - יחולו תקנות סדרי הדין בענייני בוררות, תשכ"ט-1968 (להלן: תקנות סדרי הדין בענייני בוררות), בשינויים המחוייבים.

מאחר ולא קיים הסדר כלשהו בנוגע לבקשה לתקיפת תוקפו המחייב של פסק בוררות זר במסגרת התקנות לביצוע אמנת ניו יורק, הרי שיש לפנות לתקנות סדרי הדין בענייני בוררות. מכאן, כי יש לנהוג על-פי הקבוע בתקנה 10 לתקנות סדרי הדין בענייני בוררות לפיה "המשיב רשאי להתנגד לאישור פסק בוררות בדרך בקשה לביטולו, תוך חמישה עשר ימים מיום שהומצאה לו ההודעה האמורה בתקנה 8, ובלבד שלא יאחר מן המועד הקבוע בסעיף 27 לחוק ..." (ההדגשה אינה במקור – ב.א.). במאמר מוסגר יאמר כי מלשון תקנה 4 לתקנות לביצוע אמנת ניו יורק ניתן להסיק כי תקנות אלה מניחות קיומה של בקשה לביטול פסק בוררות זר הואיל ותקנה 4 פותחת במילים "הוגשה בקשה לביטול פסק או להתלייתו... ".

(א)         הדרך הפרשנית השנייה מבוססת על סעיפי האמנה עצמם. על-פי גישה פרשנית ומתוך קריאת סעיפי האמנה עצמם למד ביהמ"ש כי האמנה מתייחסת באופן משתמע לדרך בה ניתן לתקוף את תוקפו המחייב של פסק בוררות זר. מכאן, כי הוא חולק על דעתה של כב' השופטת שטרנברג-אליעז וגרס כי על-פי הוראות האמנה עצמה הדרך הראויה לתקיפת פסק הבוררות הזר היא באמצעות הגשת "בקשה לביטול פסק".

ביאור יישומה של גישה פרשנית זו:

1)            סעיף 1 של Article I  לאמנת ניו יורק קובע כדלקמן:

"אמנה זו תחול לגבי הכרתם ואכיפתם של פסק בוררות שניתנו שלא בשטחה של המדינה שבה מבוקשים הכרתם ואכיפתם, ושמקורם בסכסוך בין בני אדם, אחד בני אדם פיסיים ואחד אישיות משפטית ...". בהמשך קובע סעיף 3 שלArticle I  כי "עם החתימה על אמנה זו או עם אשרורה או הצטרפותה אליה או עם מסירת הודעה על הרחבת תחולתה לפי סעיף Article X, רשאית כל מדינה על יסוד הדדיות להצהיר שהיא תחיל את האמנה על הכרתם ואכיפתם של אותם פסקים בלבד שניתנו בשטחה של מדינה מתקשרת אחרת".           

Article III של האמנה קובע כי "כל מדינה מתקשרת תכיר בפסקי בוררות כמחייבים ותאכוף אותם בהתאם לסדרי הדין של הארץ שבה מסתמכים על הפסק, לפי התנאים הקבועים בסעיפים הבאים. על הכרתם או אכיפתם של פסקי בוררות שאמנה זו חלה עליהם לא יוטלו תנאים קשים יותר במידה ניכרת או אגרות או היטלים גבוהים יותר, מאלה המוטלים על הכרתם או אכיפתם של פסקי בוררות פנימיים" (ההדגשות אינן במקור - ב.א.).

לשונו של Article V עמומה בכל הנוגע לשאלה מי מבעלי הדין צריך ליזום את הבקשה לפתיחת ההליכים לתקיפת פסק בוררות זר. סעיף זה אינו מפרש האם כוונת האמירה "לפי בקשת בעל דין שכנגדו מעידים את הפסק" היא לבקשה עצמאית המוגשת במטרה לתקוף את תוקפו המחייב של פסק בוררות זר, או שמא הכוונה לתגובה המוגשת כתשובה לבקשה לאישור פסק הבוררות זר.

2)            Article VI של אמנת ניו יורק מגדיר את סמכויותיה של הרשות המוסמכת שעה שהיא דנה בבקשה המוגשת על-פי אמנת ניו יורק. על-פי סעיף זה, במקרה בו הוגשה לרשות המוסמכת בקשה לבטל או להתלות את הפסק "If an application for setting aside or suspension of the award ..." (ההדגשה אינה במקור – ב.א.) תהא הרשות המוסמכת רשאית:

(א) להסתמך על הפסק: "relied upon";

(ב) לדחות את ההחלטה בדבר אכיפת הפסק: "adjourn the decision on the enforcement of the award";

(ג) לפי בקשת בעל הדין התובע את האכיפה לצוות על בעל הדין השני ליתן ערובה מתאימה: "on the application of the party claiming enforcement of the award order the other party to give suitable security".

חשוב להדגיש את משמעותו של הביטוי an application for setting aside המופיע בראשית Article VI, לפי התרגום הרשמי של אמנת ניו יורק היא בקשה לבטל (כתבי אמנה, 287, כרך 10 - כתב סופי ואמנה בדבר הכרתם ואכיפתם של פסקי בוררות חוץ, עמ' 19, סעיף 6). ברוח דומה מבואר הביטוי "setting aside" במילון המשפטי Legal Dictionary, בעריכת עו"ד אליהו מוזס (עמ' 268): "בטל, דחה".

מחוקק המשנה הגדיל לעשות וקלט את Article VI של אמנת ניו יורק באופן רשמי במסגרת תקנה 4 לתקנות לביצוע אמנת ניו יורק וגם בתקנה זו הוגדר ההליך כבקשה לביטול פסק. לא בכדי נקט מחוקק המשנה בלשון הבאה: "הוגשה בקשה לביטול פסק או להתלייתו לרשות מוסמכת של המקום שבו הוא ניתן או שלפי דינו הוא ניתן, רשאי בית המשפט לדחות את ההליכים למועד אחר, וכן רשאי הוא על פי בקשת בעל הדין המבקש אישור הפסק, לצוות על בעל הדין השני להמציא ערובה מתאימה" (ההדגשה אינה במקור – ב.א.).

המועד להגשת בקשה לביטול פסק בוררות זר

  1. כפועל יוצא מכפיפותה של הבקשה לביטול פסק הבוררות הזר לדין המקומי בענייני סדרי הדין שאינם מוסדרים באמנת ניו יורק (ראו: תקנה 5 לתקנות ביצוע אמנת ניו יורק), חל על הבקשה משטר הזמנים הקבוע בסעיף 27(א) לחוק הבוררות לפיו: "לא ייזקק בית המשפט לבקשת ביטול שהוגשה כעבור ארבעים וחמישה יום מיום מתן הפסק, אם ניתן בפני המבקש, או מהיום שנמסר למבקש, על ידי הבורר או על ידי בעל-דין, העתק הפסק, אם ניתן שלא בפניו; בית המשפט רשאי להאריך את התקופה האמורה, אף אם כבר עברה, מטעמים מיוחדים שיירשמו ובכל מקרה שהוגשה בקשה לאישור של פסק בוררות-חוץ".

חשוב לציין, כי לפי תקנה 10 לתקנות סדרי הדין בענייני בוררות נקבע כי: "המשיב רשאי להתנגד לאישור פסק בוררות בדרך בקשה לביטולו, תוך חמישה עשר ימים מיום שהומצאה לו ההודעה האמורה בתקנה 8, ובלבד שלא יאחר מן המועד הקבוע בסעיף 27 לחוק; לא התנגד כאמור, יאשר בית המשפט או הרשם את הפסק ואין צורך לשמוע את בעלי הדין" (ההדגשות אינן במקור – ב.א.).

  1. בקשתו של המבקש לאישור פסק הבוררות הזר הוגשה לבית משפט זה ביום 28.9.08 והומצאה למשיבה, על-פי גירסתה, ביום 16.10.08. על-פי גירסתה של המשיבה, ביום 23.10.08 פנה בא-כוחה "מטעמי זהירות" לב"כ המבקש על מנת לקבל את הסכמתו להארכת המועד להגשת התגובה מטעמה לבקשתו של המבקש לאישור פסק הבוררות הזר. אליבא דמשיבה, ב"כ המבקש נעתר לבקשת בא-כוחה ועוד באותו היום העלה ב"כ המשיבה על הכתב את הסכמת ב"כ המבקש למתן הארכה המבוקשת. זמן מה לאחר מכן חזר ב"כ המשיבה אל ב"כ המשיב בבקשה לקבלת ארכה נוספת וגם לכך ניתנה הסכמה אשר הועלתה על הכתב במסגרת מכתבו של ב"כ המשיבה אל ב"כ המבקש.

תרשומות אלו הינן מושא אחת המחלוקות המונחות לפני ומפאת חשיבותן הציג ביהמ"ש את נוסחם המדויק של המכתבים מהתאריכים 23.11.08 ו- 6.11.08, כלשונם ובמלואם.

בענין זה יש ממש בטענתה של המשיבה כי אם סבר המבקש שלא ניתן להתנגד לבקשה לאישור פסק בוררות זר אלא באמצעות בקשה לביטול הפסק, אזי יש לראות בהסכמתו להארכת המועד להגשת ההתנגדות מטעם המשיבה כהסכמה המתייחסת גם להארכת המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הבוררות הזר. שכן, מה הטעם, מבחינת המשיבה, בקבלת ארכה מאת המבקש להגשת ההתנגדות מטעמה לבקשת המבקש לאישור פסק הבוררות הזר - אם לסברתו של המבקש הדרך היחידה העומדת לפני המשיבה היא הגשת בקשה לביטול הפסק. מתן פירוש אחר לסיטואציה זו מעמיד את המבקש כמי שפעל שלא בתום לב או אפילו כמי שהטעה ביודעין את המשיבה. השופט העלה אפשרות לכך שבמהלך שיחתם הטלפונית של באי הכוח הצדדים נפלה טעות משותפת באשר למהות ההליך הנדרש לצורך תקיפתו של פסק הבוררות הזר

  1. לאור ניתוח הדברים המובא לעיל לא קיבל ביהמ"ש את טענתה של המשיבה לפיה יש לראות את המועד בו הוגשה הבקשה לאישור פסק הבוררות הזר כמועד הקובע לצורך סעיף 27 לחוק הבוררות וממנו יש למנות את התקופה של 45 הימים. טענה זו איננה תואמת את לשון האמנה, או את התקנות לביצוע אמנת ניו יורק, או את חוק הבוררות ותקנותיו, ויש לדחותה גם לנוכח ניתוח הדברים המפורט לעיל.

 

"טעם" להארכת מועד - מצב משפטי מעורפל

השופט עיין בטיעוניהם של הצדדים ובחן את המכתבים ששלח ב"כ המשיבה אל ב"כ המבקש ושוכנע כי המשיבה טעתה טעות סבירה הנובעת ממצב משפטי מעורפל. כפי שעולה מהסקירה המשפטית המפורטת דלעיל, סדרי הדין הנוגעים להגשת בקשה לתקיפת תוקפו המחייב של פסק בוררות זר, בנסיבות אשר לגביהן חלה אמנת ניו יורק – אינם נהירים דיים ובית המשפט העליון טרם נדרש לסוגיה זו לצורך הבהרתם. חוסר בהירות זה אף הוביל את בתי המשפט המחוזיים בתל אביב ובירושלים לשתי החלטות סותרות בענין זה אשר במסגרתן הועלו טיעונים כבדי משקל לתמיכת סיווגה של הבקשה כהתנגדות לבקשת אישור פסק הבוררות הזר ומנגד כבקשה לביטול הפסק. אכן, דעתי היא כי על-פי אמנת ניו יורק הדרך העומדת לפני המשיבה לדחיית פסק בוררות זר היא באמצעות הגשת בקשה לביטולו אולם בכך אין כדי לאיין את העובדה כי מדובר בטעות סבירה מצד המשיבה עקב אי בהירות בדין.

  1. ההלכה המתייחסת "לטעות שבדין" לעניין הארכת מועדים רוככה בשנים האחרונות בפסיקת בתי המשפט. יפים בהקשר זה דבריו של בית המשפט העליון בבש"א 443/02 מנהלת הארנונה המועצה נ' שירותי בריאות ([פורסם בנבו], ניתן ביום 10.2.02). פסק זה מסכם את השיקולים המנחים לענין בקשה להארכת מועד הנסמכת על טעות שבדין:

 

סוף דבר:

לאור כל האמור לעיל נעתר ביהמ"ש לבקשתה של המשיבה להארכת המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הבוררות הזר עד ליום 23.11.08 בהתאם למפורט ברישא של בקשתה זו, וזאת - מהטעמים המפורטים דלעיל בהחלטה זו. עוד קבע, כי ההוצאות בגין הליך זה יובאו בחשבון במסגרת התיק העיקרי.

 

 

צור קשר