ולמרות הכל: בוררות עסקית ולא בית משפט

ולמרות הכל: בוררות עסקית ולא בית משפט

עו"ד רונן סטי[1]

בתי משפט השלום הנם העמוסים ביותר במערכת בתי המשפט: סה"כ 608,801 תיקים בהם יושבים בדין 416 שופטים, ממוצע של יותר מ – 1,460 תיקים לשופט. מס' התיקים האזרחיים הנו – 291,000 תיקים. מדובר בעומס בלתי סביר בעליל בהתחשב בשופט שהנו בשר ודם. אילו רופא מנתח היה נדרש לעומס שכזה היה ציבור הלקוחות נקלע לחרדה קשה. סכסוכים שוחקים את הבריאות והעובדה שמדובר בממון כספי אינה משחררת מן החובה למצוא פתרונות אפקטיביים לסכסוכים אלה שלא בבתי משפט.

נתון מדהים נוסף מלמד כי מספר התביעות הכספיות עומד על כ – 117,000 תובענות אך רק 15% מהם הנם תובענות בהיקף העולה על סך של 100,000 ₪. יוצא כי כ – 85% מן התובענות הכספיות המתבררות בבתי משפט השלום הנם בסך הנמוך מ – 100,000 ₪. מכאן שתקופה ממוצעת לתיק בת 13.8 חודשים "בלבד" אינה יכולה לייצג את הסכסוכים העסקיים, בוודאי לא אלה שהיקפם עולה על 100,000 ₪. התקופה ארוכה יותר. אלא שהבעיה היא לא רק משך ניהול התיק, אלא הקצאת זמן מוגבלת מאד לניהולו המורגשת היטב בבית המשפט. בשנת 2014 לא צפויות הפתעות לעומת דו"ח זה משנת 2013 , האחרון שהתפרסם. הדבר מחדד את ההבדל המהותי לעומת הליכי בוררות בהם יש הזדמנות רחבה לצדדים לומר את דברם בפרטיות ותוך תקופה קצרה.

העומס בבתי המשפט אינו עומד להסתיים. האשמה אינה בשופטים או בשופטות. ברובם המכריע אנשים מצויינים. לדעתי, הפתרון מצוי בניהול הליך "בוררות עם אחריות": בוררות הכוללת אפשרות ערעור על הפסק בפני בורר עם תכנון ופיקוח תקציבי. הדבר בהישג יד.בוררות עם ערכאת ערעור בפני בורר אפשרית כיום לפי חוק הבוררות . החוק גם מסדיר את לוחות הזמנים וסדרי הדיון בה באופן ידידותי. מימוש זכות הערעור כרוך בציון מראש ובכתב בגוף סעיף הבוררות בחוזה, או בהסכם הבוררות כי "פסק הבוררות יהיה ניתן לערעור" – זו תוספת פשוטה אשר יכולה לפתור בעיה גדולה.

לעניין העלויות הגבוהות המיוחסות לבוררות, יש להעמיד דברים על דיוקם: כאשר מדובר בסכסוך מסחרי בהיקף נכבד, נאמר כ – 10,000,000 ₪ האגרה שיידרש התובע לשלם לבית משפט הנה 250,000 ₪; אין לי כל ספק כי בקלות ניתן ליהנות בתמורה כספית נמוכה משירותי בוררות מקצועיים וזמן שיפוטי נדיב בהרבה מזה המוקצה בדרך שגרה בבית משפט. נכון הדבר גם לסכסוך בהיקף של 5 מיליון ₪. מכאן שחיוב שכ"ט בורר על פי תעריף שעתי סביר של  500 ₪ – 750 ₪ לשעה מכל צד בהחלט עשוי להשתלם. כלומר, טענת העלויות אינה רלבנטית כלל לסכסוכים גדולים אלא להיפך: עלות הבוררות נמוכה בהם לעומת בית משפט. אלא שהדבר נכון גם לבוררויות צנועות בהיקפן ובלבד שתעשנה התאמות ראויות.

הנוסחה לכך מצויה בהישג יד וביישום מספר כלים פשוטים: 1. הפתרון לעקב אכילס של ניהול חקירות ארוכות טמון בהקצאת מספר ישיבות מוגבל. ב"כ הצדדים יתחייבו מראש על זמן החקירה הנדרש להם וייתנו בידי הבורר את הסמכות לקבוע אם יותר להם לחרוג. עלות הזמן החורג תהיה על כתפי הצד החוקר בלבד. כך, המוטיבציה להאריך דיונים תהפוך לאפסית. 2. קביעה בתחילת הבוררות כי כתבי הטענות ייחשב לתצהירי העדות של בעלי הדין ויצורפו אליהם כלל המסמכים הרלבנטיים. השלמה בכפוף לקבלת רשות בורר. 3. הסכמה על מחלקות שיוכרעו על פי מסמכים בכתב. 4. סגירת ימי דיונים מלאים שכן פיצול דיונים מחייב זמן התרעננות והדבר יוצר דיחוי. לכלים אלה ניתן לצרף עוד רשימה של טכניקות יצירתיות שכן בוררות אינה צריכה להיות חיקוי לבית משפט. קוד סטי לבוררות ויישוב סכסוכים, מהדורת 2014 כולל חלק מטכניקות אלה וטכניקות מתקדמות נוספות לשם ניהול הליכי בוררות במקצועיות וביעילות בכל אחת מן הדרכים האפשריות: בוררות ללא ערעור, בוררות עם ערכאת ערעור בפני בורר או בוררות ברשות ערעור בפני בית משפט.

ב"שורה התחתונה", בוררות עם ערכאת ערעור נותנת פתרון אחראי לסכסוכים עסקיים ואף אחרים. בוררות עסקית כזו תניב תוצאה מנצחת גם במבחן עלות – תועלת כלכלי המצדיק בהחלט את הכרעת הסכסוך בבוררות על פני בית משפט.

 

[1]   רונן סטי ושות' משרד עו"ד, יו"ר הפורום ליישוב סכסוכים בדרכים אלטרנטיביות בלשכת עורכי הדין, בורר עסקי.