הנמקת פסק בורר: קביעת תנאי סף בהסכם הבוררות והצורך בשינוי הלכה

הנמקת פסק בורר: קביעת תנאי סף בהסכם הבוררות והצורך בשינוי הלכה

 

 

הנמקת פסק בורר: קביעת תנאי סף בהסכם הבוררות והצורך בשינוי הלכה

עו"ד רונן סטי, בורר ומגשר, יו"ר הפורום ליישוב סכסוכים,

בדרכים אלטרנטיביות בלשכת עורכי הדין[1]

מבוא

פסק הבוררות מהווה בדרך כלל את הביטוי החזק ביותר לעמדת הבורר בעניין הסכסוך בפניו. בשיטה האדברסרית הנהוגה במחוזותינו מנוע הבורר מלהביע את דעתו, קל וחומר לחקור את בעלי הדין והעדים שבפניו.  "גילוי הדעת" המלא יינתן בפסקו. אלא שסף חובת הנימוק הנדרש מבוררים כיום נמוך מן הראוי. כך יוצא כי בורר אשר "עמל קשות" בפסק הבוררות  על סיכום טענות הצדדים, עמדותיהם בחקירות ובסיכומים די לו כי יקנח  בקביעה קצרה ומנומקת קמעה כדי לעמוד בנדרש.

לדעתי, סף זה נמוך מדי. בהתחשב בתיקון מס' 2 לחוק הבוררות אשר הפך את נימוק פסק הבוררות לחובה, אלא אם כן הצדדים פטרו בכתב את הבורר מכך, מחייב בחינה מחודשת של ההלכה בסוגייה זו והעמדת סף ראוי, לפחות זה הנדרש משופטים בעת נימוק פסקי דינם.

עד לשינוי ההלכה סבורני כי צדדים המעוניינים ברמת נימוק גבוהה יותר רשאים לקבוע בהסכם הבוררות כי נימוק פסק הבורר לא יפחת מזה הנהוג בפסקי דין של בתי משפט. המהדרין אף עשויים להדגיש כי פסק הבוררות יבטא את אבני הדרך העומדות ביסוד הכרעת הסכסוך.

קל וחומר כי דרישה שכזו מתחייבת בכל הליך בוררות בו הוסכם בין הצדדים כי פסק הבוררות נתון לערעור, בין אם בפני בורר לפי סעיף 21א לחוק בתי המשפט ובין אם ברשות בית המשפט, לפי סעיף 29ב לחוק בתי המשפט.

קביעה שכזו תוביל לתוצאה ראויה ביותר בדבר איכותם של פסקי בורר וחיזוק ביטחון הצדדים ובאי כוחם בהליך זה.

על היקפה של חובת הנימוק בפסקי בוררות

סעיף טו 1 לתוספת לחוק הבוררות קובע:
"הבורר ינמק את פסק – הבוררות".

לפי סעיף 24(6) לחוק הבוררות, התשכ"ט – 1968 עולה כי היעדר נימוק מהווה עילה לביטול, תיקון או השלמה של פסק הבורר. ידוע זה מכבר כי בנסיבות שכאלה ייטה בית המשפט להשיב את הפסק לבורר להשלמת נימוק. יחד עם זאת, במקרים בהם הבורר כשל בנימוק פסק הבורר, חרף הזדמנויות שקיבל להשלמתו  יכול ובית המשפט גם יבטל את פסק הבוררות. מדובר במקרים חריגים ביותר.

עיון בפסיקת בתי המשפט בדבר היקף חובת הנימוק של פסק בורר מלמד כי מדובר בדרישה "רכה".

"צודקים המבקשים בטענתם כי משעה שהוטלה על הבורר חובת הנמקה, עליו ליתן הסברים ונימוקים כיצד הגיע לכל אחת ממסקנותיו ואולם, אין הכרח כי הבורר יכתוב פסק בוררות ארוך, מפורט ומנומק לעייפה. פעמים רבות ניתן להסתפק בהנמקה קצרה ועניינית שהיא בבחינת "מיפוי" של השיקולים שהובילו את הבורר להחלטתו. יפים לעניין זה דבריו של כבוד השופט א' גולדברג בע"א 1325/92 קולקר נ' דיפלומט אופנועים (1985) בע"מ, פ"ד מז(3) 89, 96 (1993):

"די בכך שהפסק ינומק כך שיהא בו להראות לקורא כי לא נעלמו מעיני הבורר הנושאים שעמדו לפניו להכרעה, כי לא נשתכחו מלבו טענות הצדדים, כי מצויה בו התייחסות עניינית לכל אלה וכן טעמים, לפחות בתמצית, שהביאו לתוצאת הפסק".

כב' השופט דנצינגר רע"א 1714/08 עזבון המנוח אריה נוי ז"ל נ' חיימוביץ, ניתן ביום 1.5.08, פורסם בנבו. וראו גם: סמדר אוטולנגי בוררות דין ונוהל כרך ב' 1061 – 1062 (מהדורה רביעית, 2005)]".

וכן בעניין חיימוביץ:

"…אין הכרח כי הבורר יכתוב פסק בוררות ארוך, מפורט ומנומק לעייפה. פעמים רבות ניתן להסתפק בהנמקה קצרה ועניינית שהיא בבחינת "מיפוי" של השיקולים שהובילו את הבורר להחלטתו…" (שם, סעיף 20).

כב' השופט י' דנציגר ברע"א 1714/08 עזבון המנוח אריה נוי ז"ל נ' חיימוביץ (פורסם במאגרים המשפטיים, [פורסם בנבו]  1.5.2008).

 

בית המשפט קבע זה מכבר כי די בשלד הנמקה כללי. כך, מפי כב' שופטת בית המשפט העליון, א' פרוקצ'יה:

"די בשלד הנמקה כללי כדי לספק את הנדרש בבוררות ואין צורך בהנמקה פרטנית לכל פרט ולכל רכיב בפסק הבורר… שאלת מידת מילוייה של חובת ההנמקה בבוררות נבחנת ממקרה למקרה בהתאם לנסיבותיו ולעניין זה יש להביא בחשבון גם נסיבות אחרות הקשורות באופיו של הסכסוך "

(כב' השופטת א' פרוקצ'יה ברע"א 1129/00 כהן נ' diamond express company (פורסם מאגרים המשפטיים, [פורסם בנבו]  23.7.2000);

בית המשפט המחוזי צידד גם הוא בקו זה:

"די בקו הנמקה כללי המאפשר לרדת לסוף דעתו של הבורר ולהבין את הבסיס עליו השעין את מסקנותיו."

מפי כב' השופט בנימין ארנון, הפ"ב 21736-12-09 SCHIFF R.E. INTERNATIONAL CORP. (N.Y.) נ' רסקו חברה להתיישבות חקלאית ועירונית בע"מ ואח' (ניתן ביום 4.8.2010)

 

ואולם, פסקי דין אלו טרם נתנו דעתם לשינוי ההלכה הנדרש כפועל יוצא מתיקון מס' 2 לחוק בו הנימוק הפך לחובת ברירת מחדל. סבורני כי מדובר באבן יסוד בדרך אשר החלה בעידוד ה"פסק האילם" (פסק ללא נימוק עדיף על פסק מנומק) והגיעה עד כדי הטלת חובת נימוק קוגנטית במקרים מסוימים. די בכך כדי להצדיק בחינה מחדש של ההלכה בסוגייה זו.

 

כפיפות לדין המהותי מגבירה את חובת הנימוק

עולה עוד כי במקרים בהם כפוף הבורר לדין המהותי, נדרשת הוראת הנמקה מוגברת:

"עוד נקבע בפסיקת בית המשפט העליון כי בעת בחינת היקף חובת ההנמקה של בוררים יש לתת משקל לשאלה אם היו הבוררים כפופים לדין המהותי אם לאו" (ראו: רע"א 1096/12 איגוד ערים לענייני ביוב נ' מקורות חברת מים בע"מ (פורסם בנבו, ניתן ביום 12.3.12)".

וכן:

"הלכה מושרשת היא כי לעניין היקף חובת ההנמקה יינתן משקל לשאלה אם הבורר כפוף לדין המהותי, אם לאו"

(ראו: רע"א 1129/00 כהן נ' Diamond Express Company, ניתן ביום 23.7.00, פורסם בנבו; ע"א 1325/92 קולקר נ' דיפלומט אופנועים (1985) בע"מ, פ"ד מז (3) 89, 96 (1993)). אני סבור, כי בענייננו מכיל פסק הבוררות שלד הנמקה העונה על חובת ההנמקה".

כב' השופט מאיר יפרח, הפב (מרכז) 5173-03-09, לב אילת בע"מ נ' ב.ש (בלושטיין) קבלני בניין בע"מ פורסם בנבו, 16.8.09.

יחד עם זאת, אמות מידה ספציפיות לא נקבעו ביחס להיקף ההנמקה המחייב.

 

החלת חובת ההנמקה בתיקון מס' 2 על הסכמי בוררות הקודמים לתיקון

תובנה נוספת חשובה בתחום זה רלבנטית ליישומו של סעיף טו1 רטרואקטיבית על הסכמי בוררות שכריתתם היתה עוד לפני כניסתו לתוקף של תיקון מס' 2 לחוק הבוררות כדברי כב' השופט בן ציון גרינברגר, בית המשפט המחוזי, בירושלים:

"ההוראה החדשה תיקון מס' 2 לחוק הבוררות, משנת 2008, המחייבת את הבורר בהנמקה הינה בעלת אופי דיוני גרידא, וידועה ההלכה כי שינויים בחקיקה בעלי אופי דיוני יחולו גם על הליכים אשר כבר נמצאים בעיצומם, כל עוד לא ניתן פסק הדין. אי לכך חלה על הבורר חובת ההנמקה במקרה דנן, כיון שהתיקון לחוק נכנס לתוקפו עובר למתן פסק הדין. כל עוד לא קבעו הצדדים אחרת, חובת ההנמקה היא ברירת המחדל. משהבורר לא עשה כן, קמה למבקש עילה לביטולו של הפסק לפי סעיף 24(6) לחוק".

כב' השופט בן ציון גרינברגר בהפב (מחוזי י-ם) 52405-01-01, מיכאל כהן נ' דוד אלמוג (פורסם בנבו, ניתן ביום 7.12.11)

 

חשיבות הנמקת פסק בורר

על חשיבות הנמקת פסק הבוררות עמד השופט (בדימוס) אורי שטורזמן בספרו בציינו כי:

"ההנמקה חיונית גם כדי להבטיח את שינון הראיות ע"י הבורר לפני הסקת מסקנות ופסיקת הדין. כתיבת הנימוקים מחייבת עיון חוזר ונשנה במסמכים, שהוצגו כראיות, ברישומי העדויות ובסיכומיהם של בעלי הדין. ההנמקה תסיר חשש מליבו של בעל הדין שמא הבורר פסק את פסקו ללא לימוד חוזר של כל הראיות והטענות. ההנמקה גם תאפשר לבעלי הדין שחייבו את הבורר בכפיפות לדיון מהותי להיווכח אם אמנם פסק הבורר כמצווה או לאו."

 

[ראו: אורי שטרוזמן ספר הבוררות 223-222 (2001)]. דברים ברוח זו אומצו על ידי בית משפט זה בע"א 1325/92 קולקר נ' דיפלומט אופנועים (1985) בע"מ, פ"ד מז(3) 89, 94 (1993) (והשוו, לעניין הנמקת פסקי דין, פסקה 34 לחוות דעתי ברע"א 470/08 כרמל התפלה בע"מ נ' מדינת ישראל-משרד האוצר ([פורסם בנבו], 4.3.2010) וליחס בין חובת ההנמקה המוטל על בורר לבין זו המוטלת על שופט ראו: רע"א 1129/00 כהן נ' Diamond Express Company ([פורסם בנבו], 23.7.2000)]".

רע"א 3802/11, שלומי גפן נ' "יהודה אמיתי שלהבת" סוכנות לביטוח, פורסם בנבו, 20.6.11.

נימוקי פסק הבוררות הם לב נשמתו של פסק הבוררות. ציטוט, הפניה, או חזרה על טענות הצדדים ועדויותיהם אין בהם כדי לחדש לצדדים. אלה אינם ה"מוצר" שנדרש לעוה"ד ולקוחותיהם.  ההכרעה ובצדה תהליך קבלת ההחלטות, לרבות ניתוח טענות הצדדים היא "היצירה" המבוקשת. עלינו, כבוררים, לשים פעמינו על כך. עלינו לפעול בכל מרצנו על מנת לאפשר לצדדים להבין את שעבר עלינו בעת הכרעת הסכסוך. בתקופה בה זכות הערעור, זכות השימוע, זכות הטיעון וכללי צדק טבעי הם בבחינת הדלק המניע שלטון חוק ראוי כי פסקי בוררות יהוו דוגמה לכך.

 

חובת נימוק פסק בוררות דיספוזיטיבית לעומת קוגנטית והשלכותיה

 

חובת נימוק קוגנטית תידרש על פי הוראות הדין כיום במקרים הבאים:

  • נימוק פסק בוררות במסלול ערעור בפני בורר (סעיף 21א);
  • נימוק פסק בוררות במסלול רשות ערעור בפני בית המשפט (סעיף 29ב);

 

חובת נימוק דיספוזיטיבית בפסק בורר, היינו, הניתנת לשלילה מראש ובכתב קיימת במקרים הבאים:

  • חובת נימוק פסק בוררות במסלול בוררות ללא ערכאת ערעור ( סעיף טו1 לתוספת לחוק הבוררות);
  • חובת נימוק פסק בוררות במסלול ערעור בפני בורר על ידי ערכאת הערעור (התוספת השניה לחוק);

 

אין ספק כי בחינה ערעורית של פסק בורר מחייב הנמקה מוגברת מזו שהוטלה על בוררים עד היום. בפועל, מדיניות בתי המשפט בבחינת ההנמקה במקרים השונים היתה מקילה עד מאד. לא פעם היתה העלאת טענות הצדדים משום העיקר ושיקול דעת הבורר משום השלמה קלה, יחסית, של שיקולים אלה. לא די לדעתי ב"שורה תחתונה" ובמקרים בהם עסקינן בפסק בורר הנתון לערעור ולא רק, סף המינימום צריך להיות ההנמקה הנדרשת מן השופטים היושבים בדין.

 

רף הנימוק הנדרש בפסקי דין

רף הנימוק הנדרש מן השופטים והשופטות היושבים בדין נקבע זה מכבר בשורת פסקי דין וביניהם:

"… אכן, בית המשפט חייב לנמק את פסק דינו ולהתייחס לשאלות שעמדו להכרעה…אין חולק על חשיבות קיומה של חובה זו, והיעדרה אף עלול לשמש עילה לביטולו של פסק הדין או למתן רשות ערעור במקרה המתאים… יחד עם זאת, אין פירוש הדבר כי על בית המשפט מוטלת חובה להידרש לכל טענה וטענה המועלית על ידי הצדדים ולהסביר מדוע וכיצד הגיע למסקנתו לגבי כל אחת ואחת מהן. לבית המשפט שיקול דעת המאפשר לו לברור את הבר מן התבן ולהימנע מלדון במפורש בכל טיעון וטיעון, תוך שהוא מתייחס לטענות הנראות לו ענייניות ורלוונטיות (עניין שיכון עובדים). ההנמקה יכולה להיות קצרה ותמציתית, והדבר תלוי בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה …"

כב' השופט י' דנציגר ברע"א 470/08 כרמל התפלה בע"מ נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים המשפטיים, [פורסם בנבו] 4.3.2010)

 

חובת נימוק זו קבועה בהוראת תקנה 192 סדר הדין האזרחי  [ נוסח חדש], התשמ"ג – 1984:

 

"אפילו בית משפט – החייב בהנמקה מכוח הוראת תקנה 192 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד -1984 – אינו חייב לפרט עד כדי כך, ובורר לא כל שכן. על כך נאמר, לעניין חובתו של בית משפט לנמק את פסק דינו:

"תקנה 215 [תקנה 192 לתקנות סדר הדין האזרחי דהיום – י' ט'] קובעת, כי פסק דין בתובענה מוגנת יכיל הרצאה תמציתית של העניין, ממצאי בית המשפט לגבי העובדות המהותיות, השאלות שעמדו להכרעה, ההחלטה ונימוקיה. …. אולם אין ללמוד מן האמור בתקנה 215, כי מחובתו של בית המשפט להתייחס לכל תג ותג מטענותיהם של בעלי הדין, וכי ההכרעה תיחשב לפגומה אם בית המשפט יראה לפסוח על דיון בטענה, שאינה בעלת השלכה על ההכרעה".

כב' השופט מאיר יפרח, הפב (מרכז) 5173-03-09, לב אילת בע"מ נ' ב.ש (בלושטיין) קבלני בניין בע"מ פורסם בנבו, 16.8.09.

אמות מידה אלה עשויים להיות אבן יסוד בנימוק הנדרש מבוררים. בטוחני כי גם בוררים שאינם עורכי דין יעמדו בכבוד ברף זה. במבחן "המראה" ראוי כי הבורר יבחן את עצמו האם היה מבין היטב את תהליך קבלת ההחלטות, אילו היה קורא מן הצד, קל וחומר אילו היה בעל דין בעצמו.

 

מבחן היישום: קביעת סף נימוק חדש בהסכם בוררות ושינוי ההלכה בסוגייה זו

מספר שיקולי יסוד מחייבים אם כן, כיום בהגברת חובת הנימוק של פסקי בוררות לסף המינימום הנדרש בפסקי דין. בחינתם ויישומם נותנים כבר כיום באמצעות שילוב פסקה מתאימה בהסכמי בוררות. הדבר יוביל לבחינת ההלכה על ידי בתי המשפט ויפה שעה יותר קודם.

  1. מבחן ציפיות הלקוח – האזרח ועורך הדין

שיקול ראשון הנו מבחן הציפיות. עורך דין והלקוח, הפונים להליך בוררות, אינם מצפים כיום ל"שורה התחתונה" עם הסברים 'קלים' בצידה בלבד. בפרט הדבר נכון כאשר עסקינן בהליכי בוררות בהם פסקי הבוררות נתונים לביקורת ערעורית. הכיצד יהיה בידי הבורר בערעור ליתן את דעתו על פסק בוררות בלתי מנומק כדבעי? או על פסק בוררות ש – 80% הימנו הוא בבחינת הבאת טענות הצדדים? גישה שכזו אינה רצינית. מתן מענה ל"צרכי הלקוח", אם תרצו, מחייב מפנה.

הבוררים הם אלה שצריכים ליתן דוגמא. לדעתי, מאחר והזמן הנתון להם אינו נתון במשורה, בשונה משופטים הנדרשים להכרעות רבות בעומס כמעט בלתי אפשרי, דווקא הם – הבוררים – צריכים ליתן דוגמה בדבר נימוק יסודי של פסק הבוררות.

מעבר לכך, גם בפסקי בוררות בלתי מנומקים, ראוי, משורת המוסר וההגינות, לפרט היטב את נימוקי ההכרעה. כידוע, במקרים אלה, אין לצדדים "ביקורת גבולות" שכן בדיקת בקשות ביטול מסתפקת בבחינת תקינות ההליך ותו לו.

  1. מבחן האמון במוסד הבוררות ורמתו המקצועית

 

נימוק יסודי של פסקי בורר יחזק את אמון הציבור, בפרט של עורכי הדין, במוסד הבוררות. הוא דווקא יאדיר את יכולתו של הליך זה ליתן שירות משפטי פרטי הולם. לכשעצמי, ספק אם סף המינימום צריך להיות להסתפק באמת המידה הנדרשת משופטים. שופט שיושב על מאות תיקים נדרש ליתן הכרעה תמציתית. בורר, היושב במקרה הטוב על עשרות תיקים ראוי כי יתן דעתו ביתר זאת ככל שהדבר נוגע לכתיבת פסק הבורר. הדבר יתרום גם לרמתו המקצועית של מוסד חשוב זה.

 

  1. השינוי בתיקון מס' 2 הינו מהותי ולא רק פרוצדוראלי

תיקון מס' 2 אינו טכני. הוספת מסלולי ערעור וקביעת חובת נימוק פוזיטיבית מחייבים שינוי גישה. שינוי זה טוב שיבוא הן בגישת הבוררים ומן הראוי כי ייבחן על ידי בתי המשפט. זו העת ליתן את הדעת בבית המשפט העליון על כך. הדבר יחזק את מוסד הבוררות ויחדד את כישורי הבורר.

בפרט הדבר נכון כאשר מדובר בפסקי בוררות העומדים לערעור. בחינתם צריך שתהא בדומה לפסקי דין של בתי משפט. מכאן מתבקשת המסקנה בדבר השוואת הסף הנדרש מן הבוררים, לסף הנדרש מן השופטים.

הדבר עולה בקנה אחד כאשר עסקינן בהליך בוררות לפי סעיף 29ב לחוק הבוררות שכן אז אף חובת נימוק לפי הדין המהותי חלה על הצדדים. באופן מעשי, כל התפשרות עם דרישה זו עלולה לחטוא למטרה אותה ביקשו הצדדים להשיג באמצעות הליך בוררות זה.

וברוח זו, דרישת נימוק מוגברת מתבקשת עוד יותר כאשר מדובר בפסק בוררות שאינו נתון לערכאת ערעור, שכן בעלי הדין אינם נהנים מביקורת מהותית.

 

  1. פרשנות חדשה לסעיף 24(6) לחוק הבוררות

מכאן מתבקשת המסקנה כי ראוי שבתי המשפט יתנו רוח חיים חדשה בעילת סעיף 24(6) לחוק הבוררות. כדברי בית המשפט העליון בפרשת שרונה גונן עולה כי התסכול ואובדן האמון באישור פסק בורר הכולל טעות הנו רב; דווקא הטלת חובת נימוק יסודית, עשויה לצמצם מקרים אלה באופן דרמטי שכן וכידוע "הכתיבה מזקקת את החשיבה".

"ניתן להבין את הקושי שאליו נקלע צד שמגלה כי נפלה טעות בפסק הבורר, אך אינו יכול לבקש מבית המשפט לתקן את הטעות שנתגלתה".

רע"א 6649/10, עו"ד יצחק אבישר נ' עו"ד שרונה גונן, פורסם בנבו, ניתן ביום 6.5.12.

  1. קביעת תנאי סף לנימוק פסק הבוררות בהסכם הבוררות

במטרה ליישם אמת מידה חדשה שכזו סבורני כי על צדדים לקבוע בהסכם הבוררות, בכתב את סף הנימוק הנדרש. לדוגמה:

 

"הבורר ינמק את פסק הבוררות באופן העולה לפחות בקנה אחד עם היקף הנימוק הנדרש בפסקי דין הניתנים על ידי בתי משפט."

 

פסקה שכזו תחייב את הבורר לתת את דעתו ברצינות רבה ביותר לנימוק יסודי של פסק בוררות. אם וככל שהבורר לא יעמוד בכך, הרי שבפני אותו בעל דין תיפתח הדרך לבחינת הלכת חובת הנימוק בבית משפט. בית המשפט, עשוי לכבד את הסכמת הצדדים שכן זו נשמתו של הליך הבוררות. בכל מקרה סביר כי בית המשפט יתן את דעתו על היקף ההנמקה הראוי על רקע תיקון מס' 2 לחוק הבוררות ומבחן ציפית הצדדים בהיבט זה.

 

 

לוטה:

–          קוד סטי לבוררות;

דוגמאות לכתבי מינוי בורר בסכסוך תלוי ועומד, הכוללים חובת נימוק מוגברת;

קוד סטי לבוררות

עו"ד רונן סטי, בורר

בסעיף הבוררות

ü      שלב סעיף בוררות בכתב בהסכם ההתקשרות;

ü      קבע את שמו של הבורר בסעיף הבוררות;

ü      עמוד על מינוי בורר מנוסה, מקצועי וזמין;

ü      שלב ערכאת ערעור הסכמית במקרים המתאימים;

ü      שקול חיוב הבורר בהכרעותיו על פי הדין המהותי;

ü      זכור! התוספות לחוק הבוררות משלימות את הסכם הבוררות;

 

בהליך הבוררות

ü      בפתח הבוררות עמוד על מתן גילוי נאות בהתאם לדין;

ü      קבע בהסכמה לוח זמנים מוגדר למתן פסק הבוררות;

ü       הקדם בקשותיך למינוי וחקירת מומחים כמידת האפשר;

ü      הגדרת המחלוקות וקביעת "סדר היום" יקדמו הכרעה יעילה;

ü      זכור! מומחיות בדיני בוררות עשויה להכריע את הבוררות;

 

פסק הבוררות ותוצאותיו

ü      נימוק פסק בוררות ביסודיות חיוני להבנת הכרעת הסכסוך;

ü      אישור ואכיפת הפסק ניתנים לפי סעיף 23 לחוק הבוררות;

ü      ערעור, תיקון, השלמה או ביטול הפסק אפשריים במגבלות הדין;

 

____________________

כל הזכויות שמורות לעו"ד רונן סטי

דוגמאות לכתבי מינוי בורר

בסכסוך תלוי ועומד

 

 

 

פסק סופי ללא ערעור

ערעור בזכות בפני בורר

ערעור ברשות בפני בית משפט

 

מינוי בורר בסכסוך קיים[1]

פסק בוררות סופי ללא ערעור

"הצדדים ממנים בזאת את עורך הדין ____________ כבורר יחיד (להלן – הבורר") בסכסוך והכרעתו בפסק בוררות מנומק (להלן – "פסק בוררות). הבורר יכריע בסכסוך על פי הדין המהותי ויהיה פטור מכללי הראיות וסדרי הדין החלים בבית המשפט. הבורר ינמק את פסק הבוררות באופן העולה לפחות בקנה אחד עם היקף הנימוק הנדרש בפסקי דין הניתנים על ידי בתי משפט. יתר תנאי הבוררות יהיה בהתאם לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1968 והתוספת הראשונה ככל שלא יוסכם אחרת. אם וככל שהצדדים, או מי מהם, פתח בהליכים משפטיים בבית משפט יועברו כתבי הטענות לבורר להמשך דיון והכרעה."

 

בוררות עם ערעור בפני בורר

"הצדדים ממנים בזאת את עורך הדין ______________ כבורר יחיד (להלן – הבורר") בסכסוך והכרעתו בפסק בוררות מנומק (להלן – "פסק בוררות). הבורר יכריע בסכסוך על פי הדין המהותי ויהיה פטור מכללי הראיות וסדרי הדין החלים בבית המשפט. הבורר ינמק את פסק הבוררות באופן העולה לפחות בקנה אחד עם היקף הנימוק הנדרש בפסקי דין הניתנים על ידי בתי משפט. אם וככל שהצדדים, או מי מהם, פתח בהליכים משפטיים בבית משפט יועברו כתבי הטענות לבורר להמשך דיון והכרעה. מוסכם בזאת כי פסק הבוררות יהיה נתון לערעור בפני בורר לפי הוראות סעיף 21א (ערעור בפי בורר) לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1968 והתוספות לחוק החלות על הליך ערעור."

 

בוררות עם ערעור ברשות בבית משפט

"הצדדים ממנים בזאת את עורך הדין _____________ כבורר יחיד (להלן – הבורר") בסכסוך והכרעתו בפסק בוררות מנומק (להלן – "פסק בוררות). הבורר יכריע בסכסוך על פי הדין המהותי ויהיה פטור מכללי הראיות וסדרי הדין החלים בבית המשפט. הבורר ינמק את פסק הבוררות באופן העולה לפחות בקנה אחד עם היקף הנימוק הנדרש בפסקי דין הניתנים על ידי בתי משפט. אם וככל שהצדדים, או מי מהם, פתח בהליכים משפטיים בבית משפט יועברו כתבי הטענות לבורר להמשך דיון והכרעה. מוסכם בזאת כי על פסק הבוררות יחולו ההוראות הקבועות בסעיף 29ב לחוק הבוררות.

[1] כל הזכויות שמורות. אין באמור כדי להוות ייעוץ משפטי מכל סוג שהוא.

 

 

[1] רונן סטי ושות' משרד עו"ד, בוררות ויישוב סכסוכים, www.setty-law.com, ronen@setty-law.com. מאמר זה חובר במאמר דעה אישי ומקצועי בלבד.