המצאה מחוץ לתחום השיפוט

בעת ניהול ליטיגציה בינלאומית בבית משפט קיימת חשיבות מכרעת לניהול ההתדיינות בישראל. ברור כי קיום התדיינות בישראל יהיה עדיף לצד הישראלי מסיבות שונות:

  1. הדיון יתנהל בעברית, שפת המוצא;
  2. העלויות יהיו נמוכות יותר לעומת התדיינות בפני בתי משפט בחו"ל המחייבות שכירת שירותיהם של עורכי דין במדינה זרה;
  3. חיסכון בזמן;
  4. תחושת ביטחון רבה בהרבה בעת התדיינות ב"בית";
  5. דין מוכר ויחסית ידידותי.

 

אלא שלא די להגיש כתב תביעה בישראל. יש לבקש ולקבל רשות להמציא את כתב הטענות הפותח למקום הימצאו של בעל הדין שכנגד בחו"ל. כמו כן יש לשכנע כי מקום ההתדיינות הראוי הוא בישראל ולא בארץ זרה.

 

תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי היא התקנה הרלבנטית לעניין זה. תקנה זו קובעת באילו נסיבות יתיר בית המשפט להוציא זימון לבעל הדין שכנגד לחו"ל של כתב הטענות אשר הוגש בישראל.

 

תקנה 500 לתקסד"א קובעת בזו הלשון:

"המצאה מחוץ לתחום השיפוט

  1. רשאי בית המשפט או רשם שהוא שופט, להתיר המצאת כתב בי-דין אל מחוץ לתחום המדינה באחת מאלה:

(1)   מבקשים סעד נגד אדם שמקום מושבו או מקום מגוריו הרגיל בתחום המדינה;

(2)   נושא התובענה הוא כולו מקרקעין המצויים בתחום המדינה;

(3)   מבקשים לפרש, לתקן, לבטל או לאכוף פעולה, שטר, צוואה, חוזה, התחייבות או חבות בנוגע למקרקעין המצויים בתחום המדינה;

(4)   התובענה היא לאכוף חוזה, לבטלו, להפקיעו או לפסלו או לעשות בו על דרך אחרת, או לקבל דמי נזק או סעד אחר בשל הפרתו, באחד המקרים האלה:

(א)   החוזה נעשה בתחום המדינה;

(ב)   החוזה נעשה בידי מורשה העוסק או המתגורר בתחום המדינה, או באמצעותו, מטעם מרשה העוסק או המתגורר מחוץ לתחום המדינה;

(ג)    על החוזה חלים דיני מדינת ישראל לפי כתבו או מכללא;

(5)   תובעים על הפרת חוזה בתחום המדינה - ואין נפקא מינה היכן נעשה החוזה – אפילו קדמה לאותה הפרה, או נלוותה אליה, הפרה מחוץ לתחום המדינה אשר שללה את האפשרות לקיים אותו חלק מן החוזה שצריך היה לקיימו בתחום המדינה;

(6)   מבקשים צו מניעה לגבי דבר הנעשה או עומד להיעשות בתחום המדינה, או מבקשים למנוע או להסיר מטרד בתחום המדינה, בין אם מבקשים גם דמי נזק בקשר לכך ובין אם לאו;

(7)   התובענה מבוססת על מעשה או על מחדל בתחום המדינה;

(8)   מבקשים לאכוף פסק-חוץ, כמשמעותו בחוק אכיפת פסקי-חוץ תשי"ח-1958, או פסק-בוררות-חוץ כמשמעותו בחוק הבוררות, תשכ"ח-1968;

 (8א) מבקשים לבטל פסק בוררות חוץ כמשמעותו בחוק הבוררות, תשכ"ח-1968, שניתן נגד תושב ישראל, אם שוכנע בית המשפט כי אין למבקש אפשרות לזכות בדין צדק בבית המשפט של המדינה שבה, או לפי דיניה, ניתן הפסק;

 (9)   מגישים תובענה על פי חוק שיפוט בעניני התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בין-לאומית), התשכ"ט-1969;

(10)  האדם שמחוץ לתחום המדינה הוא בעל דין דרוש, או בעל דין נכון, בתובענה שהוגשה כהלכה נגד אדם אחר, שהומצאה לו הזמנה כדין בתחום המדינה."

 

מיום 30.3.1999

תק' תשנ"ט-1999

ק"ת תשנ"ט מס' 5963 מיום 30.3.1999 עמ' 568

הוספת פסקה 500(8א)

בתי המשפט בישראל קבעו מספר מבחנים הנדרשים לשם מתן היתר המצאה קבעה פסיקת בתי המשפט בקשת של פסקי דין את הנדרש, בין היתר  ראה  בש"א 3395/06, וידקס הנדסת מכונות בע"מ נ' Acciaierie Valbruna S.p.A, עמ' 1 לפסק הדין:

 

"בבוא בית המשפט לשקול אם להתיר המצאת כתבי בית דין לחו"ל על בית המשפט לבחון התקיימותם של שלושה תנאים:

שלמבקש "עילת תביעה טובה" (ר' תקנה 501(א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 (להלן:התקנות).

שמתמלאים התנאים של אחת מפיסקאותיה של תקנה 500 לתקנות.

שבית המשפט הישראלי הוא הפורום הנאות לדיון בתובענה (ר' רע"א 2705/97 הגבס א' סיני (1989) בע"מ נ' LOCKFORMER CO. THE ואח' וכן ע"א 837/87 הוידה נ' הנדי, פ"ד מד(4)545, 551)".

 

כך גם ב ע"א 98/67 הנס ליבהר נ' "גזית ושחם" חברה לבנין בע"מ, פ"ד כא(2) 243):

 

  "התנאי השני לקבלת היתר המצאה מחוץ לתחום הינו, כי מבקש ההיתר יראה, כי עומדת לו עילת תביעה טובה בתיק העיקרי.

גם כאן, כמו בדרישת תקנה 500 (5) לתקנות סדר הדין האזרחי, אין המבקש נדרש להוכיח את העילה במידת הודאות הנדרשת ממנו במשפט עצמו, ודי בכך שיראה, כי על-פניו, אין התביעה משוללת יסוד לחלוטין."

וכן דברי כב' השופט גרוניס ברע"א 3872/04 ד"ר נחמן וילנסקי נ' Metallurgique de Gerzat S.A, תק-על 2004(3) 2272:

 

"בהקשר זה עוד יש להוסיף, כי על בית המשפט לבחון אם למבקש היתר ההמצאה "תביעה ראויה לטיעון" כלפי מי שנגדו מבוקש ההיתר. עם זאת, אין המבקש חייב להראות את מוצקות העילה באותה מידת וודאות הדרושה במשפט עצמו". "

(ראה: בש"א (נצ') 2372/05,G+H SCHALLSCHUTZ נ' התכוף בע"מ, נבו, עמ' 20 סעיפים 92-94).

 

אחד מפסקי הדין המרכזיים בעניינה של תקנה 500 הוא בעניין פרשת הגבס, שם נקבע כי די בהוכחת קיומה של אחת הזיקות שבתקנה 500 על מנת להניח קיומה של סמכות השיפוט של בית המשפט בישראל. ראה לעניין זה רע"א 2705/97, הגבס א' סיני (1989) נ'  The Lockformer Co. ואח', פד נב (1) 112):

 

"גם כשמתמלאים תנאי אחת מפיסקאות המשנה של תקנה 500, מסור לבית-המשפט שיקול-דעת אם להתיר המצאה מחוץ לתחום השיפוט. בין שיקוליו של בית-המשפט למתן היתר המצאה לחוץ-לארץ, עליו לשקול, מעבר להתקיימות פיסקת המשנה הרלוונטית של תקנה 500, גם אם בית-המשפט הישראלי הינו הפורום הנאות לדיון בתובענה (ע"א 837/87 הוידה נ' הינדי ואח' [1], בעמ' 551)".

 

לכן, על המבקש היתר המצאה של כתב הטענות לחו"ל על מנת להקנות לבית המשפט בישראל סמכות להגיש בקשה זו בהתאם לתנאים הנדרשים ותוך מתן דגש על ישראל כפורום נאות לבירור תביעותיו.

יש לציין כי ניהול התביעה בישראל ואף הצלחתה אינם סוף דבר לעיתים. היה והצד הישראלי זכה, לדוגמא בפסק דין על סך של 1,500,000$ נשאלת השאלה האם יהיה בידו לאכוף אותו בפועל במידה והצד שכנגד אינו פורע אותו. כך, היה ומדובר בצד איטלקי לדוגמא הרי היה ופסק הדין לא ישולם, לא יהיה בהוצאה לפועל בישראל להועיל היה והחברה האיטלקית אינה מחזיקה בנכסים בישראל. במקרה כזה יהיה צורך לבדוק אם ואילו תנאי אמנה לאכיפת פסק דין של ישראל באיטליה קיימים. לא פעם מדובר בהליך סבוך ומורכב.

לכן, כאשר מדובר בסכסוך מסחרי בינלאומי קיים יתרון מכריע לניהול הליך בוררות בינלאומיים מסיבה זו. זאת, מאחר ואמנת ניו יורק להכרה ולאכיפה של פסקי בוררות חוץ משנת 1958 מאפשרת אכיפה מסודרת וידידותית בכ – 150 מדינות מסביב לגלובוס.

 

צור קשר